בסרט `עיר האלוהים` הכוונה העיקרית של היוצרים הייתה ליצור אצל הצופה תחושה שהוא מתחבר ישירות אל הדמויות, שלא רק יחזה במעלליהם אלא שירגיש שהוא מכיר אותם. משם התחיל הרעיון ללהק שחקנים לא מוכרים.

הבעיה העיקרית הייתה צוות השחקנים- נדרשו מאות שחקנים בין הגילאים

12-19, רגישים, כריזמטיים, אינטליגנטיים ובעלי זמן פנוי... בשל הקושי, הליהוק ערך שנה שלמה ורק אז התחילו החזרות.

הם נעזרו במרחב של מרכז התרבות בריו והחלו להסתובב בכל השכונות ולהפיץ את השמועה שמתבצעים מבחני קבלה לבי`ס למשחק, מבלי להזכיר את הסרט.

לאחר 40 יום של אודישנים, צולמו למעלה מ-2000 ילדים ונערים. הצוות כולו התאסף ובחר מתוכם 400. הקריטריונים לבחירה היו מאוד סובייקטיביים, כל אחד הציג את המועמד המועדף עליו מכל סיבה שהיא, ללא העדפה וללא זכות וטו לאף אחד מהשותפים להפקה. מתוך ה-400 נבחרו 200 שתוכננה עבורם סדנת משחק מיוחדת והם חולקו ל-8 קבוצות שונות על פי גילאים וזמינות. הם הגיעו פעמיים בשבוע וסופקו להם מזון והוצאות נסיעה. הסדנה הודרכה ע`י מורה מוסמך המפעיל סדנה מסוג זה באזור עם שני עוזריו וכן מיירלס ועוזרת הבמאי קטיה לונד. בסדנה לא דובר על צילום סרט והילדים צפו במיירלס ולונד כחלק מהצוות ללימודי משחק. בשל כל התהליך,ברגע שנודע להם שמיירלס הוא במאי הסרט, לא התגלתה שום בעיה מיוחדת והילדים הרגישו בנוח אפילו לתרום עצות לסרט. תרומת הילדים בלטה לא רק בחזרות אלא גם בצילומים שכן הילדים אלתרו חלק מהטקסטים כך שגם התסריטאי הטוב ביותר לא היה יכול להגיע להתאמה שכזו למציאות בריו.

ליהוק התפקידים הראשיים נעשה בדרך היותר מקובלת, התפקידים ניתנו לשחקנים בעלי ניסיון, למרות שהתעקשו לתת אותם לשחקנים שכלל אינם מוכרים לקהל הרחב.











חזרה למעלה

על ההפקה

בפעם הראשונה שבמאי הסרט, פרננדו מיירלס, ביקר ב`עיר האלוהים` הוא השאיר את מכוניתו באמצע רחוב סואן ויצא לטייל, מלווה באחד מנערי השכונה. לפני שהספיק לפסוע מספר צעדים מצא את עצמו במצב לא נעים בו ילד מהשכונה הפנה לעברו רובה ודרש את כספו. אלמלא המלווה שנחלץ לעזרתו ייתכן ופרננדו מיירלס לא היה עוד בין החיים.באותו רגע גם הבין בפעם הראשונה שהסופר פאולו לינס לא הצליח לשנות דבר בעיר שאינה יודעת רחמים.

עוד בתחילת הפרויקט, היו היוצרים עדים לשיחת טלפון שיגרתית שניהל אחד מבכירי המועצה בעיר עם אחד מברוני הסמים, בכדי לבקש אישור לתליית תאורה באזור שליטתו ולתאם עמו את שעות הצילום. יוצרי הסרט למדו על בשרם שמי שקובע בפועל את לוח הזמנים הוא קרטל הסמים ולא המועצה העירונית.

בכדי לצלם באזור הם נזקקו למנהל לוקיישנים שמכיר את קודי ההתנהגות והדיבור המקומיים, ובעל קשר עם `שליטי` האזור – על מנת שיאפשרו להם לבצע את עבודתם ללא הפרעה. בנוסף, הגיעה לידיהם השמועה שעותק מתסריט הסרט הגיע לאחד מכירי סוחרי הסמים בעיר, שיושב בכלא שמור בברזיל, הצילומים החלו רק לאחר שהוא נתן את אישורו שהותנה בהבטחת היוצרים לא לצלם `עוד סרט אמריקאי` ולדבוק במציאות כפי שהיא.

הרעיון המקורי היה לצלם בתוך `עיר האלוהים` ולא מעבר לשישה חודשים, מכיוון ששהות ארוכה מזו לא עלתה בחשבון. הצילומים בעיר לוו באין ספור בעיות, ביום הצילומים הראשון, לא ניתן אישור לצלם באזור מסוים כי `שליט` האזור החליט שהתסריט אלים מידי לטעמו. הוא טען שהצורה שבה מוצגים סוחרי הסמים בסרט תהווה דוגמה רעה לצעירים בשכונה...

בכל יום נתקלו היוצרים בבעיות חדשות- הרעש האינסופי של היריות, כמות השוטרים שנדרשו בכדי לשמור עליהם, הצורך להימצא בכמה מקומות בו זמנית, וסוחרי סמים חמושים שסבבו סביבם ושיכנעו אותם `בעדינות` לוותר על צילומי הסרט במיקום זה.

התחליפים שנמצאו היו אתרי בניה לא גמורים ששיוו מראה הדומה לעיר האלוהים. ברגע שנמצאו הלוקיישנים ניתן לומר כי נגמרו הבעיות. תושבי האזור קיבלו אותם בזרועות פתוחות וחיפשו לעזור בכל דרך שתקל על העבודה. כך הצליחו היוצרים לשוות מראה מיוחד לסרט למרות שלא כולו צולם באזור המקורי.



על הבמאי פרננדו מיירלס

מיירלס נולד בסאן פאולו, ברזיל, 1955 והתחיל לצלם קטעי ווידיאו ניסיוניים עם קבוצת חברים במקביל ללימודיי הארכיטקטורה באוניברסיטת סאן פאולו. עבודתם המשותפת הובילה אותם לפתיחת חברת הפקות פרטית, `Olhar Electronico`, ביחד עם חבריו זכה בכמה מהפרסים החשובים ביותר המוענקים בפסטיבלי הסרטים בברזיל והציב את חברתו בשורה הראשונה של חברות ההפקה בכלל וכאחת החברות המוערכות ביותר להפקת סרטים עצמאיים בפרט.

מקטעי ווידיאו ניסיוניים `החבורה` החלה להפיק תוכניות טלוויזיה שעזרו לתחייתה המחודשת של הטלוויזיה בברזיל בשנות ה-80 ושינו את פניה. לקראת סוף שנות ה-80 הרחיבה החברה את פעילותה והחלה לצלם גם פרסומות. גם פה מיירלס הפליא בכישוריו. בעשור האחרון, מבלי להתייחס לתוכניות הטלוויזיה ולצעדיו הראשונים בעולם הקולנוע, נחשב מיירלס לאחד מבמאי הפרסומות הידועים ביותר בברזיל.

בשנות ה-90 הקים מיירלס בשיתוף עם פאולו מורליי ואנדרה ריבריו את חברת ההפקות `02 Filmes`, מאז 1996 ביים שני סרטים קצרים ושני סרטים באורך מלא בשיתוף עם חבריו למשרד ההפקות.



פילמוגרפיה נבחרת:

`O Menino Maluquinho`, 1996 (סרט באורך מלא)

`E No Meio Passa Um Trem`, 1998 (סרט קצר)

`Domesticas O filme`, 1999 (סרט באורך מלא)

`Palace ll`, 2000 (סרט קצר)

`עיר האלוהים`, 2002



פרננדו מיירלס על הסרט

`חבר שלח אלי את הספר `עיר האלוהים` עם רעיון להפוך את הספר, על 600 דפיו, לסרט` מספר הבמאי, `בתחילה לא הקדשתי לרעיון מחשבה מרובה, ידעתי שהספר הוא על התפתחות הסחר בסמים בריו דה ז`נרו ושזהו סיפור אלים ללא תקווה` ממשיך מיירלס, `אני מעולם לא ניסיתי קוקאין, לא התעניינתי בנושא ובטח שלא עלה על דעתי לעזוב את משפחתי ולעבור לצורך הצילומים לריו`.

מיירלס החליט בכל זאת לקרוא את הספר של פאולו לינס ולו רק בגלל הביקורות המצוינות וההדים שהספר עורר בברזיל. `כאשר הגעתי לעמוד 100 הייתי חייב להסכים עם חברי שהספר מאוד מעניין, מעמוד 200 התחלתי לסמן לי פסקאות פה ושם. כאשר סיימתי לקרוא את הספר כבר היו בידי רשימות של כל הלוקיישנים והדמויות כתובים על כריכת הספר והרגשתי מחויב לפרויקט` מיירלס מסכם `היום אני מודע לכך שלא אני החלתי לעבד את הספר אלא הספר שבה את דמיוני ו`דרש` את עיבודו לסרט`.

למיירלס היה ברור שאין זו משימה קלה לעבד ספר בן 600 עמודים ו-300 דמויות לתוך סרט של שעתיים. הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן לוותר על הדמויות ולהפוך את הסרט לסיפור על דמות אחת, `כדי להעביר את התחושה בספר במלואה הייתי חייב להציג את מגוון הדמויות בספר, וכן את התהפוכות השונות שעברו החל משנות ה-60 ועד לשנות ה-80. מכיוון שהספר מציג את התפתחות הסמים בריו וכן את ההתפתחות האישית של הדמויות במהלך השנים, לא יכולתי לוותר על דבר`.



`קראתי בימי חיי המון ספרים ומאמרים על ארצי, על העוני ועל הסחר בסמים, אבל הספר הזה מספר הרבה מעבר לכך. חשוב להבין שפאולו לינס גדל ב`עיר האלוהים` וצפה בכל הדמויות שחלפו מחלון ביתו` ממשיך מיירלס `ומה שהכי הדהים אותי בסיפורו זו השלווה שבה תושביי המקום חיים עם האלימות סביבם ובאיזו קלות הם משלימים עם מותם של צעירים רבים כל כך - ילד בן 16 ב`עיר האלוהים` מבין שרוב `השנים הטובות` שלו כבר מאחוריו ויש לו מקסימום עוד 3-4 שנים לחיות, אם יהיה לו מזל... המציאות הזו הדהימה אותי, בזבוז חיי אדם הוא הנושא העיקרי שרציתי להעביר בסרט`.





על המפיק וולטר סאלס

וולטר סאלס, במאי ותסריטאי ברזילאי מוערך, עובד הן כיוצר דוקומנטרי והן כיוצר של סרטים באורך מלא שסובבים סביב הנושא של גלות וחיפוש אחר הזהות. סרטו `בארץ ניכר` שצולם בשנת 1995, נחשב אבן דרך חשובה בתולדות הקולנוע הברזילאי והוצג בין השאר גם בפסטיבל ירושלים ב-1996. הסרט זכה בפרסים בינ`ל רבים ונבחר להציג בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם. בנוסף, הסרט נחל הצלחה במדינת האם שלו ונבחר לסרט הטוב ביותר בשנת 1996 והציג מעל חצי שנה על מסכי הקולנוע.

הסרטים הדוקומנטריים שלו, `Life Somewhere Else` ו `Kracjberg, the Poet of the Remains` בין שאר הסרטים שלו, זכו בפרסים בתחרויות בינ`ל בניהם פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ופרס הקהל בפסטיבל Dei Popoli באיטליה.

`תחנה מרכזית ברזיל`(1998) בבימויו הוא סרט מסע שזכה בפרס `גלובוס הזהב` ו`דב הזהב` בפסטיבל ברלין. באותה שנה הוא גם ביים את הסרט `Midnight` שמתאר את סיפורם של שני אנשים, עולמות שונים, הנפגשים ערב המילניום בריו דה ז`נרו על יופייה המכשף והעוני המכוער. הסרט הופק לפרויקט צרפתי/גרמני מיוחד שכלל סדרת סרטים מאת מס` בימאים לקראת המאה ה- 21. בסרטו `מאחורי השמש`(2001) עוסק סאלס בסיפור אישי על נער ברזילאי העומד בפרשת דרכים וצריך להחליט בין מילוי חובתו כבן משפחה או התנגדות לה.

אל הפרויקט של הסרט `עיר האלוהים` הוא נכנס מכיוון שחשב שיש פה הזדמנות בפעם הראשונה להציג על המסך הגדול את מלחמת הקיום היומיומית בשכונות העוני בברזיל והתפתחות של הסחר בסמים למימדים של כוח כלכלי עצמאי ורב השפעה. הסרט מספק לצופים הבנה עמוקה יותר לגביי השורשים של בעיית הכאוס החברתי בברזיל שלדעתו זהו האיום הגדול ביותר על המדינה בימים אלו.




חזרה למעלה

`פעם בכמה זמן מגיע סרט שמהמם אותך והמראות בו צורבים בך. `עיר האלוהים` הוא סרט כזה. מיירלס הוא אמן ברמה בינלאומית המאיר כל פריים בסרט חצוף, רענן ומרגש`

ROLLING STONE



`עיר האלוהים` הוא תערובת עוצמתית של אוטנטיות וברק. הסרט נע במהירות מסחררת ומלאת אדרנלין, וסוחף אותנו בגל נישא של רגשות מצמררים ועימותים קטלניים`

L.A. TIMES



`(מצוין) מיירלס מלהטט בקהל בסגנון חזותי יוצא דופן`

VILLAGE VOICE



`תגלית קאן 2002 ואחד משיאי הפסטיבל. אם מיירלס ימשיך לעבוד בסטנדרטים כאלו, ייתכן ויהפוך לסקורסזה הבא`

SCREEN INTERNATIONAL



`הסרט `עיר האלוהים` עושה את השילוב הטוב ביותר בין סיפור קיצבי ומרגש לפורמט חדיש שלא נראה על המסכים מאז הסרט `מטריקס`

HOT BUTTON



`הסרט הריאליסטי `עיר האלוהים` שמצולם בסגנון MTV מזכיר בסגנונו ובאנרגיות שלו את הסרט `אהבה נושכת` רק שהוא הרבה יותר חד וברור ממנו`

SLANT MAGAZINE



`הסרט `עיר האלוהים` מאוד דבק ומשכנע בתיאורו הריאליסטי של השכונות בריו דה ז`נרו וכיצד אלימות יכולה להשתלט כאשר לאנשים כבר לא אכפת `



HOLLYWOOD REPORTER



`סרט מסע מלא חיים והומור ועם משחק משכנע של שלושת הגיבורים. ורדו מצליחה ליצור דמות עגולה שאינה רק פנטזיה גברית`



SCREEN INTERNATIONAL



`אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה`

ROGER EBERT






חזרה למעלה