על השחקן סרג`י לופז, ועל הדמות אותה הוא מגלם – הארי



`מה שהכי עניין אותי בדמותו של הארי הייתה הכנות שלו`, מספר מול. `הארי כן באהבתו לפלום וברצונו לעזור למישל. הוא אף פעם אינו פועל בציניות או בצורה מניפולטיבית. אין בו שום דבר מושחת. שלא כמו מישל, הארי אינו איש של פשרות. בפן הזה שלו, הוא די דומה לילד. הוא יעשה הכל כדי להשיג מה שהוא רוצה.`

`היה חשוב לי לא להסגיר את הסיפור מוקדם מדי`, אומר מול. `התפקיד של הארי, לדוגמא, היה חייב להיות משוחק ע`י מישהו שאתה אוהב ויכול לבטוח בו. אינני אוהב סרטים שאפשר לזהות בהם את האיש הרע כבר ממבט ראשון…. אינני מעונין להעליב את הקהל. רציתי שהארי יהיה דמות אהודה וחביבה, ואין יותר חביב ואהוד מאשר סרג`י לופז` אומר מול על השחקן הראשי שלו. ואכן, לופז, שהחל את קריירת המשחק שלו בתחילת שנות התשעים, גילם בעיקר דמויות `טובות` וזכור לטוב כדמות שכזו בסרט `יחסים פורנוגרפיים`, כשותף למימוש פנטזית היחסים האנונימיים בחדר המלון עם נטלי ביי.


על השחקנית מת`ילד סינייה -קלייר

בדומה ללופז, אף היא החלה את קריירת המשחק שלה בתחילת שנות התשעים. זוכת פרס מישל סימון ב1995- על משחקה בסרט ROSINE, מועמדת לפרס הסזאר ב1998- בקטגורית שחקנית המשנה על משחקה בסרט DRY CLEANING, והופיעה בין היתר בסרט TIME REGAINED ובזוכה פרס הסזאר ב1999- לסרט הטוב ביותר VENUS BEAUTY SALON.

על השחקן לורן לוקא -מישל
שחקן טרי שהחל את קריירת המשחק שלו בסוף שנות התשעים והופיע בין היתר בסרטיםI HATE LOVE ,THE NEW EVE ו – POLA X.


על השחקנית סופי גימן ועל הדמות אותה היא מגלמת –פלום

אפשר בקלות לחשוב כי פלום היא הבימבו הקלאסית המחוברת לבחור העשיר בסביבה, או כפי שמישל מגדיר אותה (לטענתו של הארי) `בהמה מטומטמת`. מול יוצא להגנתה של פלום ומסביר מדוע אין זה נכון: `אני אוהב לשחק בקלישאות, לתת לאופיין האמיתי להתגלות עם התקדמות הסיפור. פלום אינה טיפשה. בסצינה בה היא מגלחת את רגליה ושואלת את הארי `מתי נוכל לנסוע ל - Matterhorn, היא יודעת מה היא עושה. היא חשה שהארי חומק בינות לאצבעותיה. זו הסצינה המכריעה ביחסיהם. אפשר להרגיש את פלום עורגת לחיי משפחה נורמליים, בזמן שהארי נחוש להגשים את תוכניותיו לגבי מישל.`

בדומה ללוקא, גימן אף היא שחקנית טרייה אשר החלה את קריירת המשחק שלה רק בשנת 1999, וכבר על תפקידה הראשון הייתה מועמדת לפרס הסזאר בקטגורית השחקנית הצעירה המבטיחה ביותר.


חזרה למעלה

הבימאי דומיניק מול על `הארי`:


`כשהתחלתי לחשוב לראשונה על הסיפור, חברתי ואני חווינו את חבלי ההורות הצעירה. חיי היומיום שלנו היו בכאוס תמידי בשל שתי בנותינו הקטנות: אינסוף בעיות מעשיות לפתור; חוסר בזמן ובשינה; עצבנות ואפיסת כוחות…. תמיד מגיע זמן בו אינך יכול לשאת זאת יותר ואתה תוהה בקול רם `איך לכל הרוחות הכנסתי את עצמי לתוך הבלגן הזה?`. תהיתי מה היה קורה אילו נכנסה פתאום דמות לחיי שהייתה מטפלת בכל הספקות, התסכולים, והפקפוקים העצמיים שלי ותרדוף אחריהם עד לפתרונם ההגיוני!` אולם מול גם מודע לצד השני של המטבע: `יחסים עם הורים הם תמיד יחידם במינם. גם כאשר אתה מבוגר, אתה עדיין ילד בעיניהם, על כל תופעות הלוואי של זה. אנשים מטפלים בכך בדרכים שונות. אתה יכול להתנתק מהם לגמרי או לסבול את זה… עכשיו, כשאני אבא, אני מבין איזה כוח יש לנו על הילדים שלנו. זה מחריד! לחלק מן האנשים, מות ההורים יכול להיות חוויה משחררת מאוד. אחד המפיקים, אחרי שראה את הסרט, אמר לי: תשלח לי `הארי`. אני רוצה להכיר אותו להורים שלי!`

`אני אוהב סרטים שמפחידים אותי אבל גם גורמים לי להנות לפחד, כמו `הניצוץ`. הפתרונות של הארי הם מפחידים אבל גם מהנים. הם מפחידים כי הם פליליים, אבל מהנים בגלל שהם משחררים. כשהתחלתי לכתוב, לא היה לי מושג שהפתרונות של הארי יהיו כ`כ דרסטיים. ככל שהתקדמתי, בעידודו של שותפי לכתיבת התסריט, מצאתי את עצמי נתפס במשחק שלי עצמי.`

על הסרט, שעל אף ההתרחשויות האכזריות שבו הוא אינו מלווה בסצינות אלימות נוטפות דם, אומר מול: `אנו רגילים לראות אלימות בכל צורה שהיא. זה נהיה כ`כ בנאלי עד שזה איבד כל משמעות. סצינות מבעיתות שנועדו להפחיד את הקהל, משאירות אותי אדיש. זה מאוד קל לזעזע, לגרום הלם. אני נהנה הרבה יותר ליצור מתח בדרך מרומזת, מאשר לפזר דם על כל המסך`.

השקפה דומה יש למול על צורת המשחק המועדפת בעיניו: `אינני אוהב משחק היסטרי. אם הסצינה מספיק חזקה בפני עצמה, אין בזה טעם. אני מעדיף הופעה מאופקת. אני מבקש מהשחקנים להחזיק את זה בפנים ולא לשפוך הכל החוצה. זה איננו גורם לתחושותיהם ורגשותיהם להיות פחות חזקים.`


על הבמאי והתסריטאי דומיניק מול

זהו סרטו העלילתי השני של הבמאי בן ה39-, יליד גרמניה. סרטו הראשון, מ1992-, נקרא `אינטימיות`. מול הוא בוגר CITY UNIVERSITY OF NEW YORK ו – IDHEC שבפריס.

חזרה למעלה

` ציון טוב מאוד. לעיתים נדירות מאז ימיו הגדולים של שברול – המסטר של מותחנים פסיכולוגיים צרפתיים – זכינו למתח טוב שכזה. ולעיתים נדירות מאז ימיו הגדולים של היצ`קוק זכינו לבמאי טוב כמו שברול. `הארי` הולך בעקבות שני הכשרונות הנ`ל, מהוקצע ומבריק גם בהומור השחור והשנינות שלו, כמו גם במתח מערער השלווה שלו.`

BBC ONLINE
`ב`הארי`, סרטו השני והמסקרן של מול, יש מספיק מסתורין והומור מערער יציבות כדי לאחוז בך גם מעבר לשעתיים. סצינת הפתיחה מציגה בצורה מושלמת את הסיוט של נסיעה משפחתית מתישה ביום קיץ לוהט. …לא כמו סתם עוד סיפור על מאניאק המסתתר מתחת למעטה של אדיבות, `הארי` חוקר לעומק אופי, אישיות ומערכות יחסים. …חוץ מהארי, הדמויות מתגלות בכל כוחותיהן וחולשותיהן. האנושיות שבהן מעניקה עושר לסיפור הרצח והמסתורין המתפתח ומבססות את מול כבמאי שיש לעקוב אחריו בעתיד.`

SCREEN INTERNATIONAL

`מול עושה את זה כמו שצריך כבר בסצינה הראשונה, כשהוא מדגים באופן מושלם את חווית החופשות המשפחתיות, והקומדיה השחורה המעוותת הזו כמעט שלא מפספסת בכל השעתיים הבאות. הסרט מדגים כתיבה שנונה ראויה להערכה ומשחק עצום של כל ארבעת השחקנים ובעיקר לופז כהארי, הפסיכופת המקסים. מול ארג יחדיו ביד אמן אלמנטים היצ`קוקיים עם קומדיה פקחית, ויצר סרט מקורי שלעולם אינו פחות ממפתיע. מול הצליח ליצור גישה לא שגרתית לנושא מוכר ושכיח.`
VARIETY

`מותחן פסיכולוגי מתוחכם ומהנה, מושרש היטב במסורת ההיצ`קוקית. אבל זהו הומז` רוחש חיבה, עשוי היטב ועם הרבה מחשבה, לנושא האהוב על המסטר של אשמה ותשוקות מודחקות, מאשר הומז` לסגנונו החזותי. מול איננו מפחד לערבב בטוב טעם רגעי הומור בהתרחשויות האפלות.`

THE HOLLYWOOD REPORTER

`זהו הסרט ההיצ`קוקי הכי טוב שנעשה מאז שהיצ`קוק עבר לעלילות משפחתיות. וגם הוא על משפחה. המותחן של מול עושה עבודה מערערת-שלווה יפיפיה, כשהוא טוען ששום מקריות אינה באמת כזו, שמפגשים אקראיים הם למעשה פגישות מאורגנות מראש. הבניה השקטה של האישיות הפסיכופתית שמציג מול לעינינו המרותקות – אין לה שווה בקולנוע העכשווי. אולי לכולנו יש `הארי` בנשמתנו, עומד בהיכון, מוכן לעזור. ואם כך, אז שאלוהים יעזור לנו.`
THE EVENING STANDARD



חזרה למעלה