על השחקנית קרול בוקה
`מינה היא לא אדם מניפולטיבי`, אומרת בוקה על דמותה. `היא משתדלת במלוא הכנות להגשים את חלומה. היא חיה באמצעות חיים של אחרים, ואז, יום אחד, קורה לה מה שקורה בסרטים, וזה סוחף אותה.

התפקיד של מינה היה לי חידוש. במשך השנים, בדרך כלל אני הייתי זו שהגברים עוזבים או רוצים לעזוב למענה אישה אחרת. אבל בסרט הזה יש לי זכות לחיים אחרים, כפי שאומרת מינה. הרבה יותר נעים לגלם אישה כמוה מאשר אשה זנוחה, נקמנית, זועמת`.

בוקה (43), זוגתו לחיים של דפרדייה, שיחקה אף היא בסרטים רבים. אחת מהופעותיה הראשונות הייתה נערת בונד בסרט `לעיניך בלבד`, ב81-. בין היתר, הופיעה גם בסרטים `יפה מדי בשבילך` (לצד דפרדייה) וב-`סיפורי ניו-יורק`. בשנות התשעים שימשה כדוגמנית הבית של `שאנל`.

על השחקן שארל ברלינג
ברלינג (42), הינו שחקן ידוע בצרפת, והופיע בסרטים צרפתיים רבים. בין היתר ניתן היה לראותו בתפקיד משנה בסרט `נלי ומר ארנו`.



חזרה למעלה

הבימאים ז`ראר דפרדייה ופרדריק אובורטן על `הגשר`:
`בחרנו למקם את הסיפור באביב של שנת 1962`, מספר פרדריק, `בין השאר משום אהבת הקולנוע ולא בגלל גשר טנקארוויל, שנבנה למעשה בסוף שנות החמישים. `ג`ול וג`ים` וכל הסרטים שמינה תלך לראות, הם משנת 62.

הסרט אומנם מתרחש בשנות ה60-, אולם לא רצינו להיות משועבדים לשיחזור. לא רצינו מעין סרט היסטורי בו התפאורה תחניק את הרגשות`, מספר פרדריק, ודפרדייה מוסיף: `זהו סיפור שהתרחש לפני שנות ה60-, יתרחש במהלכן וגם בעתיד. מה שרצינו לעורר לחיים על המסך היה המציאות החברתית שבה חיות הדמויות, שחזקה בהרבה מהתקופה. מינה אינה חיה בחיים משלה, אלא בחיים של הדמויות מתוך `ג`ול וג`ים`. היא חיה בחלום, וביום שמתיאס מופיע, החלום מתגשם, כי הגבר הזה, כמוה, בוכה בסרטים`.

פרדריק: `ז`ראר ואני, שנינו מוצאנו מהפרובינציה והקולנוע של יום ראשון אחה`צ, ששובר את השיגרה המשמימה, אומר לנו הרבה. מרגישים שמינה נפגשת עם החלום שלה מדי יום ראשון באולם הקולנוע. ביום בו היא הולכת לראות את `סיפור הפרברים` היא מאחרת, וכך מוצאת את עצמה יושבת ליד מתיאס. ברור שגם `סיפור הפרברים` לא נבחר במקרה. זהו סיפורם של רומיאו ויוליה, סרט פופולרי גדול שאיחד בשעתו את האנשים, ובסיפור הקטן שלנו מאחד גם את שתיים מהדמויות`. דפרדייה: `הקולנוע מעורר את חייה החדשים של מינה ומעניק למתיאס העזה ותשוקה. כשהם מוצאים עצמם באחוזה לאחר פגישתם הראשונה, הם עדיין בתוך `סיפור הפרברים`. הם נצמדים זה לזה, מתנשקים, מזדהים עם הדמויות שראו על הבד. לג`ורג`, עם שיחי העגבניות שלו, אין כמובן סיכוי מול כל זה. אין לו מושג במה מדובר. החיים לא העניקו לו את הכלים לתאר לו דבר כזה. בשבילו מספיק שהוא רואה שאשתו שמחה ללכת לקולנוע עם בנם.`

על הבמאי והשחקן ז`ראר דפרדייה
דפרדייה (53) הינו אחד הכוכבים הענקים של הקולנוע, העולמי והצרפתי, ויש התוהים אם היה קולנוע צרפתי בלעדיו. דפרדייה כיכב בלמעלה מ100- סרטים. הוא פרץ לתודעת חובבי הקולנוע הצרפתים באמצע שנות השבעים, אך שנות השמונים והתשעים הן שנותיו הגדולות, במהלכן כיכב בין היתר בסרטים: המטרו האחרון (על תפקידו בסרט זכה בראשון מבין 2 פרסי הסזאר שלו), האישה שממול, שובו של מרטין גר, ז`אן דה פלורט, סירנו דה ברז`ראק (תפקיד שהקנה לו את הסזאר השני ומועמדות לאוסקר), גרין קארד, כל הבקרים שבעולם, 1492, האיש במסכת הברזל, 102 דלמטים, והכל במקביל לעבודה בתיאטרון. במהלך 2001 יופיע דפרדייה במותחן צרפתי עתיר אפקטים בשם `Vidocq` אשר עתיד להיות הסרט הצרפתי היקר ביותר בכל הזמנים. הסרט יופץ אף הוא ע`י סרטי שני.

דפרדייה נשוי לאליזבת`, ממנה יש לו בן ובת, וממנה נפרד ב1996-. זוגתו לחיים כיום הינה שותפתו לסרט `הגשר`, קרול בוקה, אותה הכיר טרם עשיית הסרט. המעניין הוא כי אין זו הופעתם המשותפת הראשונה של השניים. בעבר השתתפו שניהם בסרטים `Right Bank Left Bank` ו-`יפה מדי בשבילך`, אולם הקשר הרומנטי ביניהם נוצר זמן רב לאחר מכן. ייתכן שבינתיים הצליח להתרגל ליופיה המדהים….

`הגשר` הינו עבודת הבימוי השנייה של דפרדייה. הראשונה הייתה סרט משנת 1984 הנקרא Tartuffe, שגם בו הוא כיכב.

על הבמאי פרדריק אובורטן
פרדריק עבד בסרטים רבים ושימש, בין היתר, כעוזר במאי. את דפרדייה הכיר במהלך עבודתם המשותפת בסרט `זאן דה פלורט` ומאז עבדו השניים יחדיו בסרטים נוספים. `הגשר` הוא עבודת הבימוי הראשונה שלו.

על הבימוי המשותף
`פרדריק ואני עבדני הרבה ביחד מאז `ז`אן דה פלורט`, וידעתי שהוא רוצה לעבור לבימוי`, מספר דפרדייה. `אני רציתי לעשות סרט עם קרול, והיא נתנה לי לקרוא את הספר `הגשר`. עלה בי הרצון להופכו לסרט, ולפתע התחשק לי לעשות זאת בשניים. עשינו את הסרט הזה בשניים, פרדריק ואני, ובארבעה, עם קרול ושארל.

כשמביימים סרט בשניים זה מאפשר לכל אחד למצוא את מקומו. הצעתי לפרדריק להניח את הרעיונות שלנו על השולחן ולעשות עבודה משותפת ממש. אני בטוח שלו עשיתי את הסרט לבדי לא הייתי יכול להעביר אליו את המבט האובייקטיבי ואת הקירבה הזו לסיפור, לדמויות ולרגשות`.

`עבדנו באווירה נעימה מאוד`, מספר פרדריק. `העובדה שהיינו 2 במאים איזנה את בעיות האגו, את קשיי ההנהגה ואת יחסי הכוחות. לז`ראר ולי הייתה גישה זהה לסיפור ורגישות זהה, והצלחנו לעשות סרט שלגבי כל אחד מאיתנו הוא סרט אישי. אופי העבודה שלנו היה כזה שהקשבנו זה לזה, ויותר מכך לשאר הצוות.`

`הפתיחה של הסרט סמלית מאוד לעבודתנו המשותפת`, מוסיף דפרדייה, `שכן היא מראה בני אדם שחולקים רגש בקולנוע. הרעיון היה של פרדריק. כשהוא תיאר לי את התמונה, ראיתי אותה מיד, בגלל הסוף של הסרט `האישה ממול` – צילום מהאוויר שמראה את הכפר בו מתרחשת הדרמה. חשבתי על `האישה ממול` ובדיוק עמדנו מול כרזה של `ג`יל וג`ים`. אני חייב לציין שטריפו היה לנו מעין סנדק והרגשנו את מבטו מאחורינו. הוא היה הבמאי שעורר בי רצון לביים סרט, לספר סיפור. כשעשינו את `האישה ממול`, עבדנו על התסריט שלושתנו יחד, פרנסואה, פאני (ארדן) ואני. אלה היו רגעים של אושר, ואת כל זה מצאתי מחדש בסרט הזה שעשיתי עם פרדריק, קרול ושארל`.

ובוקה מסכמת: `השאלה שהצגתי לעצמי לפני הצילומים הייתה: איך ייתכן לעבוד כך. היום אני ממליצה לכולם לעבוד כך. הייתה לנו הרגשה שאנו עושים סרט `משפחתי`, בפינה הפרטית שלנו, בלי לוותר על אף שמץ מהעונג`.

חזרה למעלה

`הופעות משכנעות של כל השחקנים. הסרט נמנע מתיאטרליות וקלישאות המצויות בסרטי בגידות הוליוודיים. הדרך בה מסתיים הקונפליקט (של מינה) היא הפתעה נעימה.`
New York Post

`אינטליגנטי ומלא חן. בוקה יפיפייה עוצרת נשימה שזה פשוט לא הוגן; זהו אושר רק לראות אותה נעה על מסך הקולנוע. מאופקות הסרט אינה גורמת כלל להפחתת עוצמתו הרגשית. נבונות בוגרת מנחה את כל הסיפור.`
Film.com

`אף אחד לא עושה ניאוף בסרטים יותר טוב מהצרפתים. הסרט גולש בדרך סלולה היטב עד לסופו. אמינותו נשענת על ריאליזם פסיכולוגי, על תשומת לב לפרטים חברתיים ועל הדמויות העגולות. לזכות שלושת גיבוריו יאמר כי הם חביבים מדי מכדי לשאת באשמה. דפרדייה מדגיש במשחקו את עדינותו של ג`ורג` מקום ששחקן אחר היה שם דגש על מלודרמטיות ואלימות עצורה.`

The New York Times

`דרמה שוברת לב. גישה מתוחכמת לחוסר נאמנות. דפרדייה מביים ביד קלה וברגישות, ומאפשר לבוקה משחק ניואנסי נפלא.
San Francisco Chronicle

`שלישיה מובילה מעולה. שני הבמאים אורגים מהסיפור הפשוט כישוף מעודן. מלודרמות רבות הרגילו את הצופים להאמין כי מי שמפר את הסטטוס-קוו, צריך להיענש. אך הסרט לוקח כיוון אחר. ישנה אווירה בוגרת של מהלך העניינים.`

Variety

` (טוב מאוד). רגיש, עדין וריאליסטי. משחק טוב של דפרדייה ובוקה.`

Cape Times Top of the Time

`הסרט זוהר בדרך בה הוא מוציא לפועל את העלילה הפשוטה, לכאורה. הוא כה עוצר נשימה במאופקות שלו ובאי קביעת עמדה, שהוא גורם כל הזמן לציפייה להתפרצות או פיצוץ כלשהו. הסרט מאשר את מעמדו של דפרדייה כענק - תרתי משמע - של הקולנוע המודרני.`
Guardian

`ציון 9 מ10-. הסרט אינו כורע תחת הסימבוליות של שמו. דפרדייה כבמאי הוא הכל חוץ מצעקני או ראוותני. המשחק המאופק של השלושה מעניק לסרט תחושת טבעיות. התוצאה מעניינת, שכן הדגש בסצינות הוא על הפסיכולוגיה הרגעית, הסאב-טקסט האמוציונלי שבמשחק עצמו, ולא על מוזיקה, עריכה, דרמטיזיציה, כמו בסיפור האהבה המלודרמתי השגרתי. בסוף הסרט אתה מרגיש שהדמויות זכו ביושר במעורבותך. כל הדמויות נוהגות כמבוגרים, כאנשים אמיתיים; בוקה משכנעת לחלוטין בתשוקתה לאושר. לסרט אין נקודת שיא - ובזכות זאת הצופה נוצר בזכרונו פיסת חיים עדינה ורגישה, במקום אופרת סבון זולה וצעקנית.`
Star Tonight

`עשוי טוב ומשוחק היטב, בעיקר ע`י דפרדייה.`
Saturday Star


חזרה למעלה