שש-עשרה מתוק
sweet sixteen
2002 בריטניה
sweet sixteen
2002 בריטניה
זוכה פרס התסריט הטוב ביותר - פסטיבל קאן 2002
זוכה פרס המבקרים – האוסקר האירופאי 2002
זוכה פרסי הסרט הטוב ביותר והשחקן החדש הטוב ביותר – British Independent Film Awards 2002
סרט הפתיחה של עונת הקולנוע הבריטי 2003
ג`ין אמורה להשתחרר מהכלא יום לפני יום ההולדת ה - 16 של בנה ליאם. ליאם לא יכול היה לבקש מתנה מוצלחת יותר. הפעם, הוא מחליט, הדברים יראו אחרת. הוא נחוש בדעתו לנהל חיי משפחה תקינים, יחד עם אמו ואחותו, הרחק מהישג ידם של סטן, חברה הפושע של אמו, וסבו המרושע. כדי להצליח בכך, הוא מבין שעליו ליצור עבורן מקום מבטחים.
ליאם יוצא לגייס כסף עבור בית - משימה לא פשוטה במיוחד לנער בן 16. לא עובר זמן רב והתוכנית המטורפת שהוא רוקח יחד עם חברו הטוב, פינבול, סוחפת אותם למערבולת של צרות. ליאם מוצא את עצמו נסחף ללא שליטה במעלה סולם הפשע, יודע שהוא צריך לסגת מהתוכנית, רק שעכשיו הוא פשוט לא יכול להשתחרר...
סרטו של קן לואץ`, מהבמאים המובילים והמשובחים של הקולנוע הבריטי, מתאר בצורה נוגעת ללב את עולמו של ילד בן 16, מבוגר מכפי גילו, המצוי במלחמה יומיומית נגד גורל גזור מראש, כשכל רצונו הוא לזכות בטעימה קטנה של קן משפחתי חם ואוהב.
* * *
`ראשיתו של `שש עשרה מתוק` מצויה, כנראה, בתהליך עשיית `קוראים לי ג`ו`
(1998)`, אומר התסריטאי, פול לאוורטי. `כשאתה מדמיין סיפור, ישנן, לעתים קרובות, עשרות דמויות שמשוועות לתשומת לב, וכולן כאילו מבקשות שתתמקד בהן. אין באפשרותנו להתייחס לכולן, אחרת הסיפור יקרוס. אבל היתה דמות עקשנית אחת שלא ויתרה. היא דרשה את תשומת לבנו`. הדמות הזו היא דמותו של ליאם. כך, לאחר שצילמו את `לחם ושושנים` (2000) בלוס אנג`לס, החליטו לואץ` ולאוורטי לעשות את הסרט הבא בטריטוריה ביתית. הם יצאו למסע בסקוטלנד שהוביל אותם לנופיה הירוקים של גרינוק, המצויה לא הרחק מגלזגו, ושם צילמו את הסרט.
הסרט הוא סיפורו של ליאם, נער בגיל ההתבגרות, שנלחם בנסיבות חייו האומללות: אמא נרקומנית שיושבת בכלא, סבא סוחר סמים, עוני קשה מנשוא, ולא יכול להן. הוא מנסה להשתחרר ולבנות לו ולמשפחתו עתיד טוב יותר, אך במהרה מגלה שהוא כלוא במעגל קסמים, ללא מוצא.
לואץ` ולאוורטי רצו לשוב ולעשות סרט שהוא סיפור אישי ואנושי, על אדם צעיר שמנסה להבין את חייו. `חברים, משפחה וקהילה משתלבים או מתנגשים אלה באלה באינסוף דפוסים מורכבים. ליאם מצוי בנקודה רגישה בחייו. כמה מהדברים פשוט לא משתלבים, למרות שהוא נחוש בדעתו להשתמש בכשרונו ובחוצפתו כדי לגרום להם להשתלב`, אומר לאוורטי.
משיחות עם עובדים סוציאליים המטפלים בנוער שבא מרקע משפחתי קשה, גילה לאוורטי כי רוב הנערים מתעקשים ליצור קשר עם אמם. `גיל ההתבגרות מאופיין באנרגיה מאוד מרוכזת, שהיא או נפיצה או שמחה. שבריריות ואומץ פראי יכולים, בקלות, לשכון זה לצד זה. רצינו מאוד לנסות ולתאר משהו מהאיכויות האלה בסיפור שלנו`.
האודישנים לסרט התקיימו במועדוני ספורט, בתי ספר וקבוצות קהילתיות והשתתפו בהם מאות בני נוער. רבים מהם מעולם לא שיחקו בעבר, אך ניסו את מזלם והופתעו לגלות שהחיידק דבק בהם תוך כדי אלתור.
אתר הצילום של הסרט, העיר גרינוק שבסקוטלנד, מעניק תחושה חזקה מאוד של מקום. אפילו לנהר יש נוכחות. ברגעיו המאושרים והקשים ביותר, ליאם נמשך אל הנהר. שם הוא יכול לחלום ולתת לדמיון שלו להשתולל, ושם עליו להרהר על הבחירות שעשה, שישנו את חייו לנצח.
חזרה למעלה
זוכה פרס המבקרים – האוסקר האירופאי 2002
זוכה פרסי הסרט הטוב ביותר והשחקן החדש הטוב ביותר – British Independent Film Awards 2002
סרט הפתיחה של עונת הקולנוע הבריטי 2003
ג`ין אמורה להשתחרר מהכלא יום לפני יום ההולדת ה - 16 של בנה ליאם. ליאם לא יכול היה לבקש מתנה מוצלחת יותר. הפעם, הוא מחליט, הדברים יראו אחרת. הוא נחוש בדעתו לנהל חיי משפחה תקינים, יחד עם אמו ואחותו, הרחק מהישג ידם של סטן, חברה הפושע של אמו, וסבו המרושע. כדי להצליח בכך, הוא מבין שעליו ליצור עבורן מקום מבטחים.
ליאם יוצא לגייס כסף עבור בית - משימה לא פשוטה במיוחד לנער בן 16. לא עובר זמן רב והתוכנית המטורפת שהוא רוקח יחד עם חברו הטוב, פינבול, סוחפת אותם למערבולת של צרות. ליאם מוצא את עצמו נסחף ללא שליטה במעלה סולם הפשע, יודע שהוא צריך לסגת מהתוכנית, רק שעכשיו הוא פשוט לא יכול להשתחרר...
סרטו של קן לואץ`, מהבמאים המובילים והמשובחים של הקולנוע הבריטי, מתאר בצורה נוגעת ללב את עולמו של ילד בן 16, מבוגר מכפי גילו, המצוי במלחמה יומיומית נגד גורל גזור מראש, כשכל רצונו הוא לזכות בטעימה קטנה של קן משפחתי חם ואוהב.
* * *
`ראשיתו של `שש עשרה מתוק` מצויה, כנראה, בתהליך עשיית `קוראים לי ג`ו`
(1998)`, אומר התסריטאי, פול לאוורטי. `כשאתה מדמיין סיפור, ישנן, לעתים קרובות, עשרות דמויות שמשוועות לתשומת לב, וכולן כאילו מבקשות שתתמקד בהן. אין באפשרותנו להתייחס לכולן, אחרת הסיפור יקרוס. אבל היתה דמות עקשנית אחת שלא ויתרה. היא דרשה את תשומת לבנו`. הדמות הזו היא דמותו של ליאם. כך, לאחר שצילמו את `לחם ושושנים` (2000) בלוס אנג`לס, החליטו לואץ` ולאוורטי לעשות את הסרט הבא בטריטוריה ביתית. הם יצאו למסע בסקוטלנד שהוביל אותם לנופיה הירוקים של גרינוק, המצויה לא הרחק מגלזגו, ושם צילמו את הסרט.
הסרט הוא סיפורו של ליאם, נער בגיל ההתבגרות, שנלחם בנסיבות חייו האומללות: אמא נרקומנית שיושבת בכלא, סבא סוחר סמים, עוני קשה מנשוא, ולא יכול להן. הוא מנסה להשתחרר ולבנות לו ולמשפחתו עתיד טוב יותר, אך במהרה מגלה שהוא כלוא במעגל קסמים, ללא מוצא.
לואץ` ולאוורטי רצו לשוב ולעשות סרט שהוא סיפור אישי ואנושי, על אדם צעיר שמנסה להבין את חייו. `חברים, משפחה וקהילה משתלבים או מתנגשים אלה באלה באינסוף דפוסים מורכבים. ליאם מצוי בנקודה רגישה בחייו. כמה מהדברים פשוט לא משתלבים, למרות שהוא נחוש בדעתו להשתמש בכשרונו ובחוצפתו כדי לגרום להם להשתלב`, אומר לאוורטי.
משיחות עם עובדים סוציאליים המטפלים בנוער שבא מרקע משפחתי קשה, גילה לאוורטי כי רוב הנערים מתעקשים ליצור קשר עם אמם. `גיל ההתבגרות מאופיין באנרגיה מאוד מרוכזת, שהיא או נפיצה או שמחה. שבריריות ואומץ פראי יכולים, בקלות, לשכון זה לצד זה. רצינו מאוד לנסות ולתאר משהו מהאיכויות האלה בסיפור שלנו`.
האודישנים לסרט התקיימו במועדוני ספורט, בתי ספר וקבוצות קהילתיות והשתתפו בהם מאות בני נוער. רבים מהם מעולם לא שיחקו בעבר, אך ניסו את מזלם והופתעו לגלות שהחיידק דבק בהם תוך כדי אלתור.
אתר הצילום של הסרט, העיר גרינוק שבסקוטלנד, מעניק תחושה חזקה מאוד של מקום. אפילו לנהר יש נוכחות. ברגעיו המאושרים והקשים ביותר, ליאם נמשך אל הנהר. שם הוא יכול לחלום ולתת לדמיון שלו להשתולל, ושם עליו להרהר על הבחירות שעשה, שישנו את חייו לנצח.
חזרה למעלה
שחקנים
על השחקן מרטין קומפסטון – ליאם
אלוויס מיטשל, מבקר הקולנוע של ה`ניו יורק טיימס`, הכתיר את הכוכב הסקוטי העולה, מרטין קומפסטון, כאחת התגליות הגדולות של הקולנוע השנה. `שש עשרה מתוק`, מציג לראשונה לעולם את מרטין קומפסטון, בן ה-17, ועל הופעתו זו הוא כבר הספיק להיות מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2002, לצידם של ג`ק ניקולסון ורייף פיינס. התקשורת הבריטית יצאה מגדרה בתשבוחות לבחור הצעיר, והסיקור לו זכה חרג זה מכבר ממגזיני קולנוע, והוא מופיע במגזיני אופנה, לייפסטייל, מדורי רכילות ועוד.
`חרשנו את סקוטלנד בחיפושים אחר הנער המתאים שיגלם את ליאם. החיפושים עזרו לי להגדיר את הדמות`, אומר הבמאי קן לואץ`. `ידענו שליאם צריך להיות הרבה דברים: בן מעמד הפועלים, חכם, אחד שגורם לך לחייך בגלל החוצפה שלו ובגלל שהוא עצמו מחייך ולא משנה מה החיים מפילים עליו. חיפשנו שורד`. אופיו של ליאם נגזר במידה רבה מתכונותיו של מרטין.
`האמת היא שלא רציתי ללכת לאודישן`, מספר מרטין, `אני לא שחקן. אבא שלי היה זה שהכריח אותי`. עד שגילה אותו קן לואץ`, מרטין שיחק בהרכב הראשון של קבוצת הכדורגל של מורטון, מהליגה השניה של סקוטלנד, וחלומו הגדול היה להיות שחקן כדורגל. לואץ` דווקא מאמין שהיותו כדורגלן תרמה ליכולתו: `אני חושב שזה מעניין שהוא שחקן כדורגל, בגלל משמעת האימונים. כשהמאמן שורק אתה חייב לתת הכל. אתה צריך לקום, לא משנה מה מצבך. אני מאמין שהמשמעת הזאת היתה חשובה כהכנה לסוג העבודה שנעשית בצילומי סרט`.
חזרה למעלה
אלוויס מיטשל, מבקר הקולנוע של ה`ניו יורק טיימס`, הכתיר את הכוכב הסקוטי העולה, מרטין קומפסטון, כאחת התגליות הגדולות של הקולנוע השנה. `שש עשרה מתוק`, מציג לראשונה לעולם את מרטין קומפסטון, בן ה-17, ועל הופעתו זו הוא כבר הספיק להיות מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2002, לצידם של ג`ק ניקולסון ורייף פיינס. התקשורת הבריטית יצאה מגדרה בתשבוחות לבחור הצעיר, והסיקור לו זכה חרג זה מכבר ממגזיני קולנוע, והוא מופיע במגזיני אופנה, לייפסטייל, מדורי רכילות ועוד.
`חרשנו את סקוטלנד בחיפושים אחר הנער המתאים שיגלם את ליאם. החיפושים עזרו לי להגדיר את הדמות`, אומר הבמאי קן לואץ`. `ידענו שליאם צריך להיות הרבה דברים: בן מעמד הפועלים, חכם, אחד שגורם לך לחייך בגלל החוצפה שלו ובגלל שהוא עצמו מחייך ולא משנה מה החיים מפילים עליו. חיפשנו שורד`. אופיו של ליאם נגזר במידה רבה מתכונותיו של מרטין.
`האמת היא שלא רציתי ללכת לאודישן`, מספר מרטין, `אני לא שחקן. אבא שלי היה זה שהכריח אותי`. עד שגילה אותו קן לואץ`, מרטין שיחק בהרכב הראשון של קבוצת הכדורגל של מורטון, מהליגה השניה של סקוטלנד, וחלומו הגדול היה להיות שחקן כדורגל. לואץ` דווקא מאמין שהיותו כדורגלן תרמה ליכולתו: `אני חושב שזה מעניין שהוא שחקן כדורגל, בגלל משמעת האימונים. כשהמאמן שורק אתה חייב לתת הכל. אתה צריך לקום, לא משנה מה מצבך. אני מאמין שהמשמעת הזאת היתה חשובה כהכנה לסוג העבודה שנעשית בצילומי סרט`.
חזרה למעלה
דברי הבמאי
על הבמאי קן לואץ`
קן לואץ` נולד באנגליה ב-1936 למשפחה ממעמד הפועלים. הוא שירת שנתיים בצבא הבריטי וכך השיג מלגה לאוקספורד, שם למד משפטים דווקא. תוך כדי הלימודים השתתף בסדנאות משחק וכך החל להתעניין בבימוי. בסיום לימודיו, החל לעבוד ב-BBC כמתלמד. ה-BBC היו אלה שהעניקו לו את ההזדמנות הראשונה כאשר נבחר להיות אחד מבמאי סדרת הטלוויזיה `Z Cars`, שהפכה לאבן דרך בטלוויזיה הבריטית של שנות ה-60. כבר בסדרה הזו החל לפתח את העיסוק בדמויות קשות יום ואת הסגנון הריאליסטי.
לקראת סוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70, ביסס לואץ` את עצמו כבמאי חברתי לא מתפשר, המתעקש להכניס לאנגלים הביתה את כל מה שהם מנסים להשאיר בחוץ. הסרטים `Poor Cow` (1968), על אם צעירה הנסחפת לפשע, ו`Kes` (1970), על אלימות בין בני נוער, הקנו לו הצלחה ביקורתית בכל העולם, אך לא היו הצלחה מסחרית. בשנות ה-80 של תאצ`ר סבל לואץ` מדיכוי במסגרת הערוץ הממלכתי, שלא אפשר חופש פעולה רב ליוצרים בעלי נטיה ברורה לשמאל. אז חווה את נקודת השפל המקצועית שלו, ומצא עצמו עושה פרסומות ולא סרטים.
כשנחסמו הדלתות ב-BBC, היה זה דווקא הערוץ המתחרה, צ`אנל 4, שהוציא אותו מהמלכוד והעמיד לרשותו את התקציבים לעשיית `תיק חסוי` (1989), דוקודרמה על עבודת המשטרה החשאית באירלנד, שהקנתה לו את פרס השופטים בקאן באותה השנה ואת האפשרות ליצור מחדש. לראשונה החלה ההצלחה הביקורתית להיות מלווה בהצלחה מסחרית ולואץ` אף זכה באינספור פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם. `ריף ראף` (1990) זכה בתואר הסרט האירופאי של השנה, `גשם של אבנים` (1993) בפרס השופטים בקאן ו`ליידיבירד` (1994) בפרסי הביקורת והמשחק בברלין. ב-1994 קיבל לואץ` פרס מיוחד על מפעל חיים בפסטיבל ונציה. תואר זה מדגיש את החשיבות המיוחסת לסרטיו ברחבי העולם ולאמירה החברתית המוטמעת בהם. סרטיו הבאים, `על תמימות וחופש` (1995), `שירה של קרלה` (1996), `קוראים לי ג`ו` (1998), `לחם ושושנים` (2000), `סיפורים מהמסילה` (2001) והאפיזודה שביים ב`11.9.01` (2002), מוסיפים לכבד אותו בפרסים, כבוד והערכה.
על התסריטאי פול לאוורטי
זהו שיתוף הפעולה הרביעי בין לואץ` ללאוורטי (הקודמים היו `שירה של קרלה`, `קוראים לי ג`ו` ו`לחם ושושנים`), עורך דין ופעיל בארגון זכויות אדם בעברו.
`אנחנו תמיד מדברים על כל מיני אפשרויות אבל בסוף חייבים להעלות משהו על הנייר`, אומר לאוורטי. `צריך משהו קונקרטי. לרוב זה מועיל לכתוב סצנה או שתיים כדי לתת לדמויות קול, ואז יש לך תחושה של תזוזה אפילו אם בסופו של דבר הכל ישתנה`. לאחר דיונים ארוכים, לואץ` ולאוורטי מחליטים האם הרעיון שווה מימוש: `זה צריך לעורר בשנינו מוטיבציה, להדליק את הניצוץ הקטן ההכרחי`. לאחר שנעשה תחקיר מסוים, לאוורטי מציג בפני לואץ` את האנשים שפגש: `זאת דרך להכיר את הנושא ואת הטריטוריה בה נטפל`. גם הליהוק עוזר לחדד את שרטוט הדמויות ולאחר תחילת הצילומים, התסריט עדיין ממשיך להתפתח: `זה תהליך שאף פעם לא באמת נגמר`.
חזרה למעלה
קן לואץ` נולד באנגליה ב-1936 למשפחה ממעמד הפועלים. הוא שירת שנתיים בצבא הבריטי וכך השיג מלגה לאוקספורד, שם למד משפטים דווקא. תוך כדי הלימודים השתתף בסדנאות משחק וכך החל להתעניין בבימוי. בסיום לימודיו, החל לעבוד ב-BBC כמתלמד. ה-BBC היו אלה שהעניקו לו את ההזדמנות הראשונה כאשר נבחר להיות אחד מבמאי סדרת הטלוויזיה `Z Cars`, שהפכה לאבן דרך בטלוויזיה הבריטית של שנות ה-60. כבר בסדרה הזו החל לפתח את העיסוק בדמויות קשות יום ואת הסגנון הריאליסטי.
לקראת סוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70, ביסס לואץ` את עצמו כבמאי חברתי לא מתפשר, המתעקש להכניס לאנגלים הביתה את כל מה שהם מנסים להשאיר בחוץ. הסרטים `Poor Cow` (1968), על אם צעירה הנסחפת לפשע, ו`Kes` (1970), על אלימות בין בני נוער, הקנו לו הצלחה ביקורתית בכל העולם, אך לא היו הצלחה מסחרית. בשנות ה-80 של תאצ`ר סבל לואץ` מדיכוי במסגרת הערוץ הממלכתי, שלא אפשר חופש פעולה רב ליוצרים בעלי נטיה ברורה לשמאל. אז חווה את נקודת השפל המקצועית שלו, ומצא עצמו עושה פרסומות ולא סרטים.
כשנחסמו הדלתות ב-BBC, היה זה דווקא הערוץ המתחרה, צ`אנל 4, שהוציא אותו מהמלכוד והעמיד לרשותו את התקציבים לעשיית `תיק חסוי` (1989), דוקודרמה על עבודת המשטרה החשאית באירלנד, שהקנתה לו את פרס השופטים בקאן באותה השנה ואת האפשרות ליצור מחדש. לראשונה החלה ההצלחה הביקורתית להיות מלווה בהצלחה מסחרית ולואץ` אף זכה באינספור פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם. `ריף ראף` (1990) זכה בתואר הסרט האירופאי של השנה, `גשם של אבנים` (1993) בפרס השופטים בקאן ו`ליידיבירד` (1994) בפרסי הביקורת והמשחק בברלין. ב-1994 קיבל לואץ` פרס מיוחד על מפעל חיים בפסטיבל ונציה. תואר זה מדגיש את החשיבות המיוחסת לסרטיו ברחבי העולם ולאמירה החברתית המוטמעת בהם. סרטיו הבאים, `על תמימות וחופש` (1995), `שירה של קרלה` (1996), `קוראים לי ג`ו` (1998), `לחם ושושנים` (2000), `סיפורים מהמסילה` (2001) והאפיזודה שביים ב`11.9.01` (2002), מוסיפים לכבד אותו בפרסים, כבוד והערכה.
על התסריטאי פול לאוורטי
זהו שיתוף הפעולה הרביעי בין לואץ` ללאוורטי (הקודמים היו `שירה של קרלה`, `קוראים לי ג`ו` ו`לחם ושושנים`), עורך דין ופעיל בארגון זכויות אדם בעברו.
`אנחנו תמיד מדברים על כל מיני אפשרויות אבל בסוף חייבים להעלות משהו על הנייר`, אומר לאוורטי. `צריך משהו קונקרטי. לרוב זה מועיל לכתוב סצנה או שתיים כדי לתת לדמויות קול, ואז יש לך תחושה של תזוזה אפילו אם בסופו של דבר הכל ישתנה`. לאחר דיונים ארוכים, לואץ` ולאוורטי מחליטים האם הרעיון שווה מימוש: `זה צריך לעורר בשנינו מוטיבציה, להדליק את הניצוץ הקטן ההכרחי`. לאחר שנעשה תחקיר מסוים, לאוורטי מציג בפני לואץ` את האנשים שפגש: `זאת דרך להכיר את הנושא ואת הטריטוריה בה נטפל`. גם הליהוק עוזר לחדד את שרטוט הדמויות ולאחר תחילת הצילומים, התסריט עדיין ממשיך להתפתח: `זה תהליך שאף פעם לא באמת נגמר`.
חזרה למעלה
ביקורות מחו"ל
`לואץ` עושה את אחת מעבודות הבימוי הטובות ביותר שלו עם שחקניו הצעירים. השחקנים מקסימים, בייחוד מרטין קומפסטון`.
THE NEW YORK TIMES
`אחת העבודות החזקות והנוגעות ללב של לואץ`.
LOS ANGELES TIMES
`הסרט מכה בצופיו כפטיש. זהו נצחון נוסף שנרשם לזכותו של דיאלקט הריאליזם החברתי שלואץ` עידן במשך עשורים והפך לשפה קולנועית`.
THE GUARDIAN
`תמונה מוקפדת ומשוחקת להפליא של חיים בשוליים. `שש עשרה מתוק` מוצא את לואץ` בשיא כוחו, כשהוא יוצר סרט מלא בכעס, תסכול ורגש`.
THE INDEPENDENT
`הכוכב הסקוטי, מרטין קומפסטון – נפלא! נולד למסך`.
TIME
`כועס, מצחיק ושובר את הלב`
THE OBSERVER
` (ציון טוב מאוד) הופעת ביכורים סוחפת של קומפסטון, הנושא על גבו את הסרט כשחקן מנוסה וותיק, ומכניס אותנו היישר ללב הדילמה של ליאם`.
EMPIRE
`סרט מצוין! הופעה טבעית ואמפטית של קומפסטון. לואץ` הוא אחד המסטרים הבודדים של ריאליזם קולנועי, ויכולותיו עם שחקנים משלמות דיווידנד פנומנלי עם קומפסטון, הראוי לכל שבח ופרס`.
THE DAILY TELEGRAPH
`סרט יוצא מן הכלל של לואץ`, הבונה דרמה מכווצת לב שהולכת ומתעצמת מרגע לרגע, בלי מניפולציות ובלי טיפת רגש מעושה או מיותרת. קומפסטון מרשים במיוחד במשחקו`.
VARIETY
חזרה למעלה
THE NEW YORK TIMES
`אחת העבודות החזקות והנוגעות ללב של לואץ`.
LOS ANGELES TIMES
`הסרט מכה בצופיו כפטיש. זהו נצחון נוסף שנרשם לזכותו של דיאלקט הריאליזם החברתי שלואץ` עידן במשך עשורים והפך לשפה קולנועית`.
THE GUARDIAN
`תמונה מוקפדת ומשוחקת להפליא של חיים בשוליים. `שש עשרה מתוק` מוצא את לואץ` בשיא כוחו, כשהוא יוצר סרט מלא בכעס, תסכול ורגש`.
THE INDEPENDENT
`הכוכב הסקוטי, מרטין קומפסטון – נפלא! נולד למסך`.
TIME
`כועס, מצחיק ושובר את הלב`
THE OBSERVER
` (ציון טוב מאוד) הופעת ביכורים סוחפת של קומפסטון, הנושא על גבו את הסרט כשחקן מנוסה וותיק, ומכניס אותנו היישר ללב הדילמה של ליאם`.
EMPIRE
`סרט מצוין! הופעה טבעית ואמפטית של קומפסטון. לואץ` הוא אחד המסטרים הבודדים של ריאליזם קולנועי, ויכולותיו עם שחקנים משלמות דיווידנד פנומנלי עם קומפסטון, הראוי לכל שבח ופרס`.
THE DAILY TELEGRAPH
`סרט יוצא מן הכלל של לואץ`, הבונה דרמה מכווצת לב שהולכת ומתעצמת מרגע לרגע, בלי מניפולציות ובלי טיפת רגש מעושה או מיותרת. קומפסטון מרשים במיוחד במשחקו`.
VARIETY
חזרה למעלה