אגרוף של אשה   
GIRL FIGHT   
2000  ארה`ב   



תקציר

שחקנים

דברי הבמאי

ביקורות








לדיאנה יש מבט חודר ואגרוף קטלני. והיא לא מהססת להשתמש בו: בבית הספר, בבית, בשכונה, בכל מקום. כאשר היא מגיעה במקרה למכון אגרוף, היא מבינה שמצאה בית ומטרה בחיים. בלי פרגון, כנגד כל הסיכויים והדעות הקדומות, דיאנה יוצאת למאבק שיעצב את דמותה וחייה, והופכת למתאגרפת מקצועית ומוערכת, ויותר מזה, מבשילה לאשה צעירה, חזקה ובטוחה בעצמה. כאשר היא מתאהבת במתאגרף שיתמודד מולה בקרב האליפות, דרכה, מאבקה ואהבתה עומדים למבחן.



סרט חזק, קצבי ומהנה על כוחן של נשים להגשים את חלומן ולהתחרות בעולם הגברי.



* * *



דיאנה נמצאת במלחמה מתמדת. בכל הזדמנות היא אינה מתאפקת מלפרוק את זעמה. נראה שאין מפלט מהשכונה הקשה, מהחיים נטולי התקווה, מהתגרות בבית הספר, מאביה האחראי בעיניה להתאבדותה של אמה, מהזעם ההרסני שלה. עד שהיא מגיעה במקרה, בגלל אחיה, למכון אגרוף. המכון אפל, דל ונטול זוהר, כסביבת חייה של דיאנה, כחייה בכלל. אולם בעוד עבור אחיה מדובר בסיוט, עבור דיאנה מדובר בבית. מקום לפרוק את זעמה ויצריה. סוף סוף דיאנה מרגישה שמצאה את המפלט אותו חיפשה.



הקטור, מאמן מזדקן שאינו מאמין בדיאנה ובהשתלבותן של נשים בעולם האגרוף, מוכן, תמורת כסף, לאמנה. כשאביה מסרב לתמוך כספית באימוניה ולועג לה על נשיותה, דיאנה גונבת ממנו כסף כדי לממן את אימוניה. אחיה, שבתחילה רואה במעשיה השפלה אישית שלו - לא רק שאחותו מתאמנת במכון, הוא גם נזקק להגנתה, בהיותה חזקה ממנו - מבין בסופו של דבר את אחותו ונותן לה את הכסף שקיבל מאביו לצורך אימוניו, כשהוא מסביר לאחותו: `אני חנון, אני אמצא משהו בונה וחיובי לעשות עם הזמן שלי`.



דיאנה, אשר חיפשה פורקן חופשי ליצריה, מגלה שהזירה אינה תחליף לתגרות בית הספר. דווקא שם מתחילה דיאנה ללמוד מהם עבודה קשה, משמעת עצמית, שימוש במוח ולאו דווקא בכוח. למרות זאת, דיאנה ממשיכה בעקשנות באימוניה, כאשר הקטור מתחיל להאמין בה ומעודד אותה להמשיך. במקביל, דיאנה מתאהבת באדריאן, מתאגרף צעיר מהמכון, המחזיר לה אהבה.



דיאנה מעבירה יותר ויותר זמן אצל הקטור, המשמש לה תחליף בית ואב. הקטור מציע לערוך טורניר מעורב לגברים ונשים, ודיאנה מגיעה לגמר הטורניר, רק כדי לגלות שיריבה הוא לא אחר מאשר אדריאן, אהובה. אז, ניצבת דיאנה בפני הקרב הקשה בחייה: עליה להחליט האם חשוב לה לנצח בתנאים שלה, או להקריב כל מה שעבדה למענו כדי להימנע מהפסד מסוג אחר: להיות לבד. ודיאנה, נאמנה לעצמה ולדרך בה בחרה, עושה את הבחירה, הולכת עם האגרוף עד הסוף, גם כאשר המטרה שמולה עונה בתגובה שהוא אוהב אותה, ובסופו של דבר, זוכה בכל הקופה.



`אגרוף של אשה` הוא סיפור על היכולת להשתנות גם כאשר זה נראה קשה ובלתי אפשרי, אם רק קיימים הרצון והנכונות לעבודה קשה. הוא גם סיפור על פריצת מחסומים שובינסטיים וזכייה בכבוד והכרה. הסרט מעביר מסר חזק על הצורך, והיכולת, לנתב את האלימות והכעס שאגורים בכל אחד מאיתנו, לאפיקים בונים, חיוביים ובטוחים. קוזאמה מותחת קו מקביל בין הזירה לבין החיים. בשניהם, המאבק הוא לשרוד ולגדול. קוזאמה מקפידה להיות ריאלית ואמיתית. הנצחונות של דיאנה, כמו הרבה נצחונות בחיים, הם לא זוהרים, לא בנוק-אאוט, אלא אפורים, בנקודות, נצחונות של משחק הוגן על פני משחק לא הוגן. כמו בחיים, דיאנה משיגה הישגים קטנים אך משמעותיים. היא נרגעת, נפתחת, לומדת להביע עצמה במילים ולא במכות, אפילו לא מפחדת להראות פגיעות וחולשה, או, במילים אחרות, להתאהב. המכון גורם לה לא רק להרגיש טוב ובבית, אלא גם מאפשר לה להפוך למישהי ולמשהו. גילוי עולם האגרוף מקל על התבגרותה כאדם וכאשה, ובמציאת המקום לתעל אליו את האגרסיה הטבעית שלה, היא מצליחה לעמוד במאמץ האנושי הקשה ביותר - שינוי.




חזרה למעלה





שחקנים


על השחקנית מישל רודריגז -דיאנה גוזמן

מישל רודריגז, שזו הופעתה הראשונה על המסך הגדול, היא תגלית של ממש, הנותנת הופעה מחשמלת וסוחפת, גם בהשוואה לשחקניות עם ותק וניסיון.

החיפוש אחר שחקנית לתפקידה של דיאנה היה ארוך ומתיש. היוצרים בחנו שחקנים טובים רבים, אך העדיפו בחורה טריה, עם חספוס אמיתי שעדיין לא לוטש, בהתאם לדרישת הדמות. ברודריגז, אומרת גוזמן, היא מצאה `נוכחות חורכת מסך… יכולת לגלם הן את דיאנה הפרועה חסרת המעצורים בתחילת הסרט, והן את דיאנה הממושמעת יותר, בסופו.`
לרודריגז (22) זהו תפקיד ראשון בקולנוע. היא מעולם לא למדה משחק ולא שיחקה, ונבחרה לתפקיד מבין 350 מועמדות שניסו את כוחן. רודריגז גם מעולם לא התאגרפה, והיה עליה להתאמן 5 חודשים על מנת להפוך לדיאנה הזועמת, חסרת הפחד והמעצורים. את ילדותה העבירה רודריגז ברפובליקה הדומיניקנית, טקסס ופורטו ריקו, ושאיפתה היא להפוך לכוכבת פעולה.

רודריגז על חווית האיגרוף: `זה היה ממש קשה. כשאת מקבלת אגרופים לפרצוף ממתאגרפים מקצוענים ואינך יכולה להגן על עצמך בעזרת ידייך, את מועדת להתחיל לבעוט. וזה מה שרציתי לעשות, להגן על עצמי מהכפפה הזו שכל הזמן נכנסה לי לפרצוף… כל מה שבא לי לעשות היה לבעוט, לא לשחק לפי החוקים. למדתי הרבה על משמעת.` רודריגז מספרת כי ההכנה לתפקיד השפיעה עליה בדרך בלתי צפויה נוספת: `מצאתי את עצמי ממש רוצה שאנשים ייטפלו אליי, בזמן שאני סתם מסתובבת ברחובות של ניו-יורק.` והיא מסכמת את הצלחתה באימונים: `במכון רצו שאני באמת אהפוך למקצוענית. נאלצתי להפסיק עם תום הצילומים. אני רוצה לשמור על השיניים שלי.`.

על השחקן חיימה טירלי -הקטור

טירלי גילם מספר רב של תפקידים בקולנוע, בטלוויזיה ובברודווי. בוגר האקדמיה האמריקאית לאומנות דרמטית, טירלי שיחק, בין היתר, ב`דרכו של קרליטו`, `בית הרוחות`, `עיר של תקווה`, `אח מכוכב אחר`, ו`איש המרתון`. טירלי אף השתתף בפרקים בסדרות `נ.י.פ.ד`, `חוק וסדר` ו`מיאמי וויס`.

על השחקן סנטיאגו דאגלס-אדריאן

דאגלס (25), התאמן אף הוא 3 חודשים לתפקיד, ואף הוריד 10 קילו ממשקלו לשם כך. דאגלס מיטיב לשדר רגישות וקשיחות לסירוגין, בהיותו אהובה של דיאנה מחוץ לזירה, ויריבה מאונס, בתוכה. דגלאס שיחק בסדרת הלהיט `הסופרנוס` ובמספר סדרות וסרטי טלוויזיה נוספים, ביניהם `חוק וסדר` ו`משמרת שלישית`. בנוסף, לדגלאס קריירה מוסיקלית כזמר, כותב ומפיק.


חזרה למעלה





דברי הבמאי


הבמאית קארין קוזאמה על `אגרוף של אשה`:

`תמיד התעניינתי בסיפור הקלאסי על סתם אדם פשוט ורגיל, שהופך להיות מישהו. בין אם זה טרי מלורי ב`חופי הכרך`, או טוני מורנו ב`שגעון המוזיקה`. תמיד נמשכתי לדמויות האלו. הרעיון של התפתחות עצמית המונעת על ידי שינוי פיזי ריתק אותי, וחשבתי שזה יהיה אפילו סיפור יותר מעניין, אם הדמות הראשית תהיה אישה.` אולם, זה לא האספקט הפיזי של `אגרוף של אשה` שהוא לב הסרט, מסבירה קוזאמה: `אגרוף של אשה` הוא יותר מסתם סרט על אגרוף, כמו ש`שגעון המוסיקה` הוא יותר מסתם סרט על דיסקו.`

`באגרוף, כמו בכל ספורט, אתה בסופו של דבר מתעמת עם עצמך`, אומרת קוזאמה. באגרוף, מצאה קוזאמה קרקע עשירה כדי לחקור זמן מסוים בחייו של כל אדם, המלא בבלבול וחוסר כיוון: גיל ההתבגרות. `התבגרות היא כל כך קאוטית`, אומרת קוזאמה, `ההורמונים משתוללים, והחיים הם כמו רכבת הרים של רגשות. זה יכול להיות זמן מאוד יצירתי, אם כל האנרגיה מנותבת ומנוצלת נכון. אבל רוב הילדים בגיל הזה לא מוצאים מקום בו הם יכולים לעצב ולמקד את כל אותה אנרגיה. באגרוף, אפשר לתעל ולמקד לא רק את האנרגיה הפיזית אלא גם את האנרגיה היצירתית.`

`לא תכננתי להצהיר הצהרות גדולות בתסריט, אך בכל זאת, משהו צף ועלה ממנו: ככל שדיאנה צברה יותר כבוד עצמי וכוח, כך היא הרגישה יותר בשליטה, נהייתה רכה ונעימה יותר, הרגישה מספיק בטוחה כדי להיפתח אף במחיר חשיפת נקודות תורפה. אני מקווה שיש בכך משהו אמיתי גם לגבי החיים.`

על הבמאית והתסריטאית קארין קוזאמה

קוזאמה היא כיום השם החם בקולנוע העצמאי האמריקאי, לאחר ש`אגרוף של אשה`, סרט הקולנוע העלילתי הראשון אותו היא ביימה, הקנה לה פרס כפול בפסטיבל סנדאנס האחרון: גם לסרט הטוב ביותר וגם לבמאי הטוב ביותר. קוזאמה היא בוגרת החוג לקולנוע של ביה`ס לאומנויות `טיש`, שבאוניברסיטת ניו-יורק, שם זכה סרט הגמר שלה זכה בפרס `מובייל`. קוזאמה בחרה בעולם האגרוף כתפאורה לסרטה הראשון לא במקרה. היא עצמה החלה להתאגרף בשנות ה20- המוקדמות לחייה, ונשבתה בקסם האגרוף. הניגוד שבין הבדידות באימונים לבין העימות שבזירה; הפיזיות מול הריכוז והפוקוס הנדרשים - כל אלו המריצו את קוזאמה לחקור את הספורט כבר בסרטה הראשון.

על המפיקות ועל המפיקים בפועל

הקריירה של שלושת המפיקות, מגי רנזי, שרה גרין ומרת`ה גריפין, החלה וסובבת סביב עבודותיו של המפיק בפועל של `אגרוף של אשה`, יוצר עצמאי חשוב בעצמו ומוביל הזרם העצמאי בקולנוע האמריקאי בסוף שנות ה70-, ג`ון סיילס, וכן סביב עבודותיו של יוצר חשוב לא פחות, דייוויד מאמט.

רנזי הפיקה כמות מכובדת מסרטיו של סיילס, ביניהם: `אח מכוכב אחר`, `עיר של תקווה`, `דג התשוקה`, `כוכב בודד` ועוד.

גרין הפיקה בעברה, ביחד עם רנזי, חלק מסרטיו של סיילס, ביניהם: `דג התשוקה` ו`עיר של תקווה`. לגרין גם עבר עשיר של שיתוף פעולה עם מאמט, לו הפיקה, בין היתר, את `העוקץ הספרדי`, `כבודו של ווינסלו` ועוד.

לגריפין זהו סרט עלילתי ראשון אותו היא מפיקה. היא החלה את דרכה כעוזרת של סיילס, ומאוחר יותר עבדה בסרטיו: `דג התשוקה` ו`עיר של תקווה`. גריפין אף עבדה במשך השנים בתפקידים שונים בסרטיו של מאמט.

סרינג וקפלן מבססים את מעמדם, לאחר `אגרוף של אשה`, כמובילי קולנוע עצמאי פרובוקטיבי, שכן הם חתומים על ההצלחה המפתיעה של `בנים אינם בוכים` אשר הקנה לשחקנית הילרי סוונק את פרס האוסקר לשחקנית הראשית.

לקוזאמה היה את התענוג לביים בסרט את הבוס שלה לשעבר, סיילס, המופיע בתפקיד קטנטן, כמעין קמיע (שכנראה עבד בסופו של דבר…), כמורה המשעמם לפיזיקה.

חזרה למעלה





ביקורות מחו"ל


`נוקט-אאוט של סרט… התפאורה של ברוקלין, הדמות הראשית מלאת החיים והחוש המדויק לאנושיות, צריכים להיות מתורגמים ללא קושי להצלחה קולנועית. הסרט גם מתפאר במציאה אמיתית בדמות השחקנית הראשית מישל רודריגז השורפת את המסך עם כריזמה אדירה. אהובה על ידי המצלמה, היא עומדת בדרישות הפיזיות והרגשיות של התפקיד כמו שחקנית ותיקה. התוצאה היא דרמה מקסימה ארוגה היטב המזכירה את סוג הסרטים שהמפיק בפועל ג`ון סיילס יכול היה ליצור.`
SCREEN

`  (ציון טוב מאוד). אי אפשר להתכחש לכוחה של רודריגז כשחקנית, כמו גם ליראת הכבוד שרוחשת קוזאמה לאגרוף. חוץ מלהצהיר הצהרות על מין, מעמד וגזע, `אגרוף של אשה` מתפקד גם כסרט מאבק גדול... הסרט שומר על איזון נכון בין קשיחות ועדינות, בעיקר ברומן המתפתח בין דיאנה למתאגרף צעיר אחר, אדריאן.`
EYE WEEKLY

`מבשר על הופעתו של כשרון גדול חדש, `אגרוף של אשה` הוא סרט שלם ומרשים…. סרט שקל עד מאוד לחבבו, משוחק נהדר על ידי מישל רודריגז… התוצאה היא סרט שהוא בו זמנית גם דרמה עירונית נוקבת, גם סרט ספורט מלהיב, גם מעשיה משפחתית רגשנית ומעל לכל, רומן מתוק. …רודריגז היא פרפורמרית טבעית השולטת בכל סצנה… היא מוקפת על ידי חבורת שחקנים חביבה, בעיקר דאגלס (אדריאן) כבחור הלומד את המשמעות האמיתית של גבריות….`
VARIETY

`אגרוף של אשה` הוא נוק-אאוט. הוא גם מציג לעולם 2 כשרונות נמרצים חדשים, הבמאית-תסריטאית קוזאמה והכוכבת רודריגז, שתיהן בעבודת ביכורים מוחצת. רודריגז היא אכן תגלית. היא שחקנית מחוננת המוכשרת הן לניואנסים דקים והן לפרצי רגשות עזים.`
THE HOLLYWOOD REPORTER

`הופעה עזה של רודריגז… הבימוי של קוזאמה מלא רגש וסקסי… דאגלס וטירלי מצויינים… אבל הסרט שייך לרודריגז: אשה נפלאה עם גוף מלא עוצמה ופנים של נסיכה אצטקית.`

SAN FRANCISCO CHRONICLE

`AN INDIE KNOCKOUT. …הסרט נותן לשחקניו מרחב לנשום ולשחק - ובמקרה של רודריגז, לזהור. בקלוז אפ זעפני, היא מביטה במצלמה: 2 איומים, ממוסגרים במסקרה. היא יודעת שהיא יכולה להחזיק את מרכז הסרט רק בעצם נוכחותה על המסך. כוכב נולד? יותר מזה: שחקנית.`
TIME MAGAZINE


חזרה למעלה