ה ד מ ו י ו ת
ה ד ו ב ר מ ן :
אויב הציבור מס` 1. גיבור מודרני ששורשיו טמונים במסורת הצרפתית של הבריונים האנרכיסטיים, מג`ול בונו עד וידוק. אלא שג`ול בונו הזה עוד לא בן 30.
המוטיבציה שלו – החיפוש אחר אדרנלין טהור.
הקטע שלו – פשיטות מזוינות, בנקים, מרדפים.
הדת שלו – אין חוקים, אין פחד משום אדם, אין אלוהים.
הכוכבת שלו – נאט הצוענייה.
התכונות החזקות שלו – מהירות, יעילות ועצבים חזקים. מאוד חזקים – תוקף שלושה בנקים באותו רחוב ומנטרל את המשטרה בשניה אחת.

כנופיית ה`דוברמן`: קבוצה של מטורפים מקצועיים – שודדי הבנקים הטובים בעולם.
מוסקיטו: לחוץ, עצבני, מוכן לשלוף אקדח על כל מי שנותן בו מבט מצחיק. אויבו של הדקדוק הנכון.
פיטבול: ענק חמוד, מתוק כמו כבשה ברגע אחד ואלים כמו הוריקן ברגע אחר.
הכומר: הקו הישיר לאלוהים. בתפקיד המתפלל על המתים.
לאו ומנו: שני אחיה של נאט הצוענייה. אחד חי על חוברות אנימציה, השני על פנטזיות מיניות.
אוליבייה (סוניה): סטודנט למשפטים ודראגקווין מטורף. בעמדת מתלמד בכנופייה.
נאט הצוענייה: עומדת במרכז הכל. הסגנית, האניגמטית, השקטה (אילמת), החברה של דוברמן, הצד החבוי שלו, המוזה שלו. מתמחה בפצצות.

מולם עומד ממש לבד המפקח סובר כריסטיני:
כוכב המשטרה. מושחת מיסודו. הבוץ, הכוח, לא שם על אף אחד. עובד לבד. דורס את כולם. כשכריסטיני בשטח – מרחץ הדמים מתקרב. הוא רוצה שליטה. הוא רוצה להשמיד את הדוברמן.


חזרה למעלה

הבמאי יאן קונן:
בן 30. ביים יותר מ30- פרסומות וסרטים קצרים זוכי פרסים. במאי בעל סגנון מוגדר ומזוהה – מלא קצב והומור, בשאיפה ליצור ספקטקולר להנאה מושלמת של הצופה. מעוניין להוציא את הצופה מהסרט מותש אבל מבסוט.
`דוברמן` הוא סרטו הראשון באורך מלא.
התסריטאי ז`ואל הוסן:
כתב 39 ספרים (מותחנים ומדע בדיוני) ויותר מ20- תסריטים וזכה עליהם בפרסים רבים. הסרט `דוברמן` מבוסס על סידרה של ספרים שכתב ובמרכזה דמותו של הדוברמן.

ריאיון עם הבמאי יאן קונן:
איך מוצאים היום בצרפת מפיק לפרוייקט יוצא-דופן כמו `דוברמן`?
עם `ויברבוי` בתור כרטיס הביקור שלי נפגשתי עם כמה מפיקים צרפתיים במטרה לפתח פרוייקטים אישיים. קשה לומר שניסיונות השכנוע שלי היו מוצלחים. הם ראו בהצעות שלי `סרטים שחורגים מהנורמה`. הצעתי להם לעבד לקולנוע את סידרת `הדוברמן` של ז`ואל הוסן. אני אוהב את הספרים שלו, עם הטיפוסים עם האקדחים, שהם טפשים ומרושעים אבל נורא מצחיקים. אחרי שכמעט התייאשתי מצאתי שני מפיקים שהתלהבו מהרעיון.
לא הלכת רחוק מידי עם `דוברמן`?
הטענה שלי נגד הרבה סרטים היא שהם לא הולכים מספיק רחוק, מגבילים את עצמם למקובל בעוד שהנושא מבקש את ההיפך. מאחר שהסרט שלי `לא מוסרי באופן משעשע`, אם הייתי מגביל את עצמי למקובל הייתי הופך אותו ל`לא מוסרי מנומס` והתוצאה היתה בוודאי וולגרית. ה`אי מוסריות` בסרט מתקבלת על הדעת רק אם עוקפים את הרצוי והמקובל ושוברים את החוקים האלה. הצופה אמור להפסיק לזלול את הפופקורן שלו ואו לפרוץ בצחוק מול שפע הפרובוקציה או להיות המום משפע האלימות – אך לעולם לא להיות אדיש.
`דוברמן` הוא סרט שעשיתי בחופשיות גמורה, בשמחה גדולה של ילד פרוע, אבל הוא גם – ואת זה אני רואה עכשיו, במבט לאחור – סרט שאי אפשר לחזור עליו פעמיים. היום לא הייתי יכול לעשות סרט ניהיליסטי כל כך, אנרכיסטי כל כך, `מכסח` כל כך. אבל אם לא הייתי עושה אותו, הוא היה ממשיך לרדוף אותי.
עולמו של ה`דוברמן` קרוב יותר לסרט המצוייר מאשר לקולנוע הניאו-ריאליסטי ובתור שכזה, הוא יכול להרשות לעצמו את כל ההגזמות. זהו סרט לעגני, שלועג למוסכמות.
`דוברמן` הוא לא סרט `פוליטקלי קורקט`. אפילו שאבת הנאה מרושעת מנסיעה באור אדום ומהאצה במעברי חצייה…
האמת היא, שהסרט הוא `פוליטקלי… אינקורקט`! זה קשור בהיבט הפרובוקטיבי שבו. לדעתי, בחיים צריך להיות `פוליטקלי קורקט`, זה ברור, אבל העניין הזה נעשה יותר ויותר דוגמטי. מצד אחד מתעוררים כוחות `ריאקציונרים` ומצד שני קמות קבוצות שקוראות לעצמן `מתקדמות` אבל למעשה הן בלתי סובלניות. הגיע הזמן לרדת למחתרת! זוהי תגובה נורמלית של מציאת איזון מחודש: אתה כופה עליי משהו, אני עושה את ההיפך, כדי שאוכל להחליט בעצמי אם לאמץ לי את הדוקטרינה ולהחזיר את המצב לתיקנו ולשפוט בעצמי. אבל לעולם לא בכוח, כי גם הדוקטרינה היפה וההומניסטית ביותר הופכת בסופו של דבר לדוגמה. לדעתי יש לנפץ בשמחה כל גישה דוגמטית, ומשום כך הסרט שלי לא חס על הכנסיה או על המשטרה.
זהו תפקידו החיוני של הזרם המכונה `תת-תרבות`. יש אמנויות שנחשבות היום `תת-תרבות` שממלאות את התפקיד הזה.
היכן לדעתך טמונה הסכנה בהערכתו של `דוברמן`?
הסכנה היא שיאמרו עליו שהוא מגן על הערכים החיוביים. ההיפך הוא הנכון. כל הדמויות בו הן טיפוסים אבודים, וגם אם הם מפגינים הומניות, למשל באחוות הכנופיה, הם עדיין טיפוסים אבודים. הם ההשתקפויות השליליות והקומיות של החברה שלנו.
למעשה, `הדוברמן` והכנופיה שלו דומים לרובין הוד וחבורתו, בהבדל אחד: הם שומרים את כל הכסף לעצמם ולא מחלקים אותו לעניים. הם מייצגים את התקופה שלנו. מוטב לצחוק מזה, לא?
מצד שני, זה מייאש מאוד. אבל מי מתייחס ברצינות ל`ביווס ובאטהד`?
ספר לנו על הליהוק. נראה שבחרת בשחקנים שהזדהו לחלוטין עם תפקידיהם…
כשבחרתי את השחקנים לתפקיד `דוברמן`, זה היה לפני שהתחילו להציג את `השנאה`, ורק מעטים הכירו את וינסנט קאסל. הוא ניחן בעדינות ובאלימות השלובות זו בזו בדיוק כמו בדמותו של דוברמן. חיפשתי מישהו שישחה כמו דג במים בעולם של מטומטמים, מישהו שיידע להרגיע את האוירה ולהפגין סמכות. זהו תפקיד כפוי-טובה יותר מכפי שהוא נראה.
לתפקיד כריסטיני זכרתי את צ`קי קריו מAMOUR BAROQUE. רציתי דמות שופעת אנרגיה, מטורפת.
למוניקה בלוצ`י יש גוף שהתאים לתפקיד שלה, היא נפלאה. שמחתי לגלות שהיא גם שחקנית גדולה.
מהבחינה הטכנית, `דוברמן` חורג מהנורמות המקובלות בקולנוע הצרפתי. השגתם הרבה מאוד בתקציב קטן יחסית…
צילמנו בקצב רצחני. הצוות התפלץ כשראה את כמות הסצינות שתכננו לצלם כל יום – 35! זו היתה הפקה קשה מאוד, מכונת מלחמה של ממש שהכנו בקפדנות רבה. זו היתה חווייה סוחטת. היינו בתנועה כל יום, כל שעה, כל דקה… אני הכנסתי את עצמי למצב הנפשי הזה כבר מההתחלה. היינו בלחץ מתמיד ואני דחפתי את עצמי עד למקסימום. הצילומים זכורים לי כקלחת רותחת, בתחושה שהייתי בעין הסערה.


חזרה למעלה

`יאן קונן הוא הממשיך של לוק בסון..`
ENCORE

`אם MAD MAX היה דפוק לגמרי, בוני וקלייד קיבלו מנת יתר של שוד בנקים, הארי המזוהם הועף מהכוח בגלל שהיה נקי מידי, סרטו של יאן קונן הוא משהו חדש בסגנון. הוא לא צועד לקראת טירוף טוטאלי. הוא מתחיל שם.
`דוברמן` הוא סרט בסגנון הקרטונס, עם הומור שחור ומריר, המספר את סיפורו של יאן והמאפיה המטורפת שלו ואיתם נאט, הצוענייה היפיפיה והאילמת – אובייקט מיני משגע, וגם סוניה/אוליבייה, סטודנט למשפטים בבית הוריו ודראגקווין בלילה. הסרט מתאר גם את הסאדיזם המרושע של מפקח משטרה פאשיסטי שרודף אחריהם.
ניצוץ דמיונו של הבמאי יאן קונן משולב ברמת אלימות כזו שמציגה את קוונטין טרנטינו כפודל… ההומור קורע לך את הפרצוף… הקולנוע שלו הוא אמיץ ומאתגר ומראה על כשרון גדול`.
IN SIDE OUT

`שעתיים של אלימות אפוקליפטית והומור צורב… קונן הוא וירטואוז המצלמה. מבחינה אסתטית, `דוברמן` הוא סרט יוצא מגדר הרגיל`.
NORD ECLAIR

`דוברמן` הוא מעל הכל קומדיה מדהימה, שותתת-דם ואכזרית אבל בכל זאת מצחיקה ומבדרת`.
TEMPS LIBRE

`קונן, ה`אח הקטן` של לוק בסון ומתייה קסוביץ` ומעריץ גדול של פקינפה וסרג`יו ליאונה, מבצע כאן כניסה מרשימה לעולם הסרטים באורך מלא. קונן מצליף לכל עבר בטכניקה המרשימה שלו ובמינון נכון של הומור`.
L’EST REPUBLICAIN

`קונן לא חושש לתבל את הדמויות שלו ביד רחבה. אצלו, השוטרים והפושעים באים מאותו מקום. כולם מושחתים ואלימים. כשקצין המשטרה כריסטיני, המומחה לעינויים, מסניף את הסם שמרכך לו את המוח, הוא מזכיר לנו כמובן את השוטר שגילם גארי אולדמן ב`ליאון` של לוק בסון. יש כאן מכל טוב: פושע אכזרי שבוכה על מות כלבו הקטן, רוצח שחוטף על הראש מגרושתו בטלפון הסלולארי, כומר מדומה שמסתובב עם רימוני יד, מלכת דראג שהיא אב לתינוק פעוט, צוענייה חטובה – אילמת שמסבירה את עצמה היטב באמצעות תנועות… וכל זה מלווה בהתפרצויות צחוק רועמות`.
L’ALSACE

`הסרט עשוי בקצב מסחרר, באוירה של סרט מצוייר אפל ולא-מציאותי… אגדה אפילה, פרובוקטיבית, וירטואוזית, מבריקה ודקדנטית`.
LE POINT

חזרה למעלה

חזרה למעלה