אולי ביום ראשון
InchAllah Dimanche
2001 צרפת
InchAllah Dimanche
2001 צרפת
זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה נזקקה צרפת לכוח עבודה. הממשלה גייסה המוני צפון-אפריקנים, ובמיוחד אלג`ירים. החוק לא התיר להם להביא את משפחותיהם. בעקבות שנים של הגירה בלתי חוקית של המשפחות, החליט ב-1974 ממשל שיראק להכשיר את התופעה. נשים וילדים הורשו כעת להצטרף אל בעליהן ואל אבותיהם. המבצע נקרא `איחוד משפחות`.
זואינה מגיעה מאלג`יר לצרפת, עם שלושת ילדיה וחמותה, להתאחד עם בעלה, אותו לא ראתה 10 שנים. בין קבלת הפנים העוינת משכניה, לבין היחס המשפיל והשתלטנות של חמותה, היא מנסה להסתגל לחיים החדשים בגלות שנכפתה עליה. מכשיר רדיו קטן הוא הקשר היחיד שלה לעולם שמחוץ לכותלי הבית וגם מלמד אותה דבר או שניים על האישה המודרנית של שנות ה - 70. כשיום אחד מגלה זואינה שיש משפחה אלג`יראית נוספת בקרבתה, היא מחליטה למצוא אותם בכל מחיר, אפילו אם זה יצריך אותה, `לא עלינו`, לצאת לבד לרחוב, במקום לא מוכר וללא אישור מבעלה או מחמותה.
הסרט מספר בצורה שובת לב ולעיתים הומוריסטית, את סיפורן של נשים מהגרות בשנות ה-70, שלא בחרו להגיע לצרפת ושום דבר לא הכין אותן לעולם המודרני אליו הגיעו, ולהלם התרבותי אותו חוו.
כשבאים לתאר תהליכים של דה-קולוניזציה, ומפגש בין הכובשים המערביים לבני המזרח הכבושים, יש ליוצרים נטייה להעדיף את החיים המסורתיים, האותנטיים והתמימים, על פני החיים שמציע הכובש המודרני. אבל בן גיגי לא עושה חשבון לאף אחד מהצדדים. היא מביאה תיאור כן וישיר של הפחדים והחששות המלווים את זואינה - הן מצד חמותה ובעלה, המצפים ממנה להישאר בתפקיד שהמסורת והדת מייעדים לה, והן מצד שכניה הדשנים, המפחדים מהמהגרים שבאו לגור לידם, ושכל עניינם בטיפוח גינתם. בן גיגי מצליחה להעביר את מסריה מבלי להיגרר להצגת נושא כבדה ומיגעת. נושאים כדיכויה של האישה בכלל ובחברה המוסלמית בפרט - לא רק בידי גברים אלא גם בידי הנשים עצמן, או היחס העוין על רקע גזעני של השכנים החרדים לרמת חייהם, מועברים בצורה הנראית קלילה לעיתים, אך היא מאוד אמיתית וחודרת ללב, ובכך מעלתו הגדולה של הסרט.
לעשיית הסרט חברו הכוחות המובילים בקהילה הצפון אפריקאית בצרפת. החל מהבמאית והתסריטאית המוערכת ימינה בן-גיגי, דרך השחקנים פז`ריה דליבה, זינדין סואלם והזמרת אמינה וכלה ביוצרים המעטרים את פס קול הסרט, הזמרת סואד מאסי והזמר אידיר.
`רגישותו של הסרט, כשהוא בא לעסוק בנושאים כמו גזענות ותנאי החיים של נשים מן העולם השלישי, וההומור הטרי שלו, כשהוא מתאר מאבקים בין תרבויות, הופכים את `אולי ביום ראשון` לסרט מלא תקווה`, כך נימק חבר השופטים של פסטיבל טורונטו 2001 את ההחלטה להעניק את פרס הביקורת ל`אולי ביום ראשון`.
חזרה למעלה
זואינה מגיעה מאלג`יר לצרפת, עם שלושת ילדיה וחמותה, להתאחד עם בעלה, אותו לא ראתה 10 שנים. בין קבלת הפנים העוינת משכניה, לבין היחס המשפיל והשתלטנות של חמותה, היא מנסה להסתגל לחיים החדשים בגלות שנכפתה עליה. מכשיר רדיו קטן הוא הקשר היחיד שלה לעולם שמחוץ לכותלי הבית וגם מלמד אותה דבר או שניים על האישה המודרנית של שנות ה - 70. כשיום אחד מגלה זואינה שיש משפחה אלג`יראית נוספת בקרבתה, היא מחליטה למצוא אותם בכל מחיר, אפילו אם זה יצריך אותה, `לא עלינו`, לצאת לבד לרחוב, במקום לא מוכר וללא אישור מבעלה או מחמותה.
הסרט מספר בצורה שובת לב ולעיתים הומוריסטית, את סיפורן של נשים מהגרות בשנות ה-70, שלא בחרו להגיע לצרפת ושום דבר לא הכין אותן לעולם המודרני אליו הגיעו, ולהלם התרבותי אותו חוו.
כשבאים לתאר תהליכים של דה-קולוניזציה, ומפגש בין הכובשים המערביים לבני המזרח הכבושים, יש ליוצרים נטייה להעדיף את החיים המסורתיים, האותנטיים והתמימים, על פני החיים שמציע הכובש המודרני. אבל בן גיגי לא עושה חשבון לאף אחד מהצדדים. היא מביאה תיאור כן וישיר של הפחדים והחששות המלווים את זואינה - הן מצד חמותה ובעלה, המצפים ממנה להישאר בתפקיד שהמסורת והדת מייעדים לה, והן מצד שכניה הדשנים, המפחדים מהמהגרים שבאו לגור לידם, ושכל עניינם בטיפוח גינתם. בן גיגי מצליחה להעביר את מסריה מבלי להיגרר להצגת נושא כבדה ומיגעת. נושאים כדיכויה של האישה בכלל ובחברה המוסלמית בפרט - לא רק בידי גברים אלא גם בידי הנשים עצמן, או היחס העוין על רקע גזעני של השכנים החרדים לרמת חייהם, מועברים בצורה הנראית קלילה לעיתים, אך היא מאוד אמיתית וחודרת ללב, ובכך מעלתו הגדולה של הסרט.
לעשיית הסרט חברו הכוחות המובילים בקהילה הצפון אפריקאית בצרפת. החל מהבמאית והתסריטאית המוערכת ימינה בן-גיגי, דרך השחקנים פז`ריה דליבה, זינדין סואלם והזמרת אמינה וכלה ביוצרים המעטרים את פס קול הסרט, הזמרת סואד מאסי והזמר אידיר.
`רגישותו של הסרט, כשהוא בא לעסוק בנושאים כמו גזענות ותנאי החיים של נשים מן העולם השלישי, וההומור הטרי שלו, כשהוא מתאר מאבקים בין תרבויות, הופכים את `אולי ביום ראשון` לסרט מלא תקווה`, כך נימק חבר השופטים של פסטיבל טורונטו 2001 את ההחלטה להעניק את פרס הביקורת ל`אולי ביום ראשון`.
חזרה למעלה
שחקנים
על השחקנית פז`ריה דליבה - זואינה
השחקנית פז`ריה דליבה הספיקה להופיע במספר רב של סרטי קולנוע, מאז החלה את קריירת המשחק שלה בשנות ה-80. בין השאר היא הופיעה בסרטו החברתי הידוע של הבמאי ז`אן-קלוד בריסו `המולה וזעם` (88) העוסק בנוער עבריין בפרברים; גילמה את אנה בסרטו של הבמאי הנודע ז`אק ריווט `Gang of Four` (88); השתתפה בסרט הטלוויזיה `Weep No More, My Lady`, יחד עם קריסטין סקוט תומס ושלי ווינטרס (92); שיחקה בסרטה עטור הפרסים של הבמאית רשידה כרים `תחת רגליהן של נשים` (97), בו כיכב גם השחקן הישראלי מוחמד בכרי וכן השתתפה בסרטו של הבמאי מהדי שראף `Marie-Line` (2000), שהיה מועמד לפרס הסזאר. פז`ריה אף ביימה סרט קצר בשם `החתול הקטן מת` (91), שזכה בפרס מיוחד של איגוד בעלי הקולנוע בצרפת.
על השחקן זינדין סואלם – אחמד
מאז החל לשחק בסרטים בתחילת שנות ה-80, זינדין סואלם הספיק להופיע ביותר משישים סרטי קולנוע וטלוויזיה בצרפת וברבות השנים הפך לדמות מרכזית בתעשייה. הוא השתתף ב-11 סרטים של הבמאי המצליח סדריק קלאפיש, ביניהם `Un Air de Famille` (96), `כל אחד מחפש את החתול שלו` (96) ו`הסכנה הצעירה` (94). כמו כן הוא השתתף בסרטו המבריק של מתייה קאסוביץ` `השנאה` (95) ובגרסה הקולנועית האחרונה של סדרת ההרפתקאות המצויירת אסטריקס, `אסטריקס ואובליסק: המשימה קליאופטרה` (2002), בכיכובו של ז`ראר דפרדייה.
על השחקנית אמינה אנאבי - מאליקה
הזמרת אמינה אנאבי ידועה בצרפת בשמה הפרטי- `אמינה`. היא נולדה בתוניס ב-1962 ומשפחתה היגרה לצרפת כשהייתה בת 12. כילדה האזינה לאמה שרה שירים צפון אפריקאים, לאום כולתום, לזמרים מערביים כמו ג`יימס בראון, לשאנסונים צרפתיים ולזמרת האהובה עליה בילי הולידיי. אמינה ידועה כזמרת שמתחדשת כל הזמן ושאינה מפחדת משילובים של מוסיקה מסורתית, טכנו, מוסיקה קלאסית ופופ. היא החלה את הקריירה המוסיקלית שלה כראפרית ב-86. ב-89` יצא אלבומה הראשון `Yalil` ושנתיים אחר כך היא פרצה לתודעה העולמית כאשר ייצגה - חשופת רגליים - את צרפת בתחרות האירוויזיון, ואף זכתה במקום הראשון (בין השאר, גברה על הצמד אורנה ומשה דץ מישראל). אמינה הייתה האמנית הצפון אפריקאית הראשונה שייצגה את צרפת והשיר נחשב יוצא דופן בנוף המוסיקלי הסכריני של האירוויזיון. היו בו מלנכוליה, יופי וגעגועים שנעדרים בד`כ מרשימת השירים בתחרות. השיר, בעל הנעימה הערבית, קיבל עוד משמעות באותה תקופה, לאור ההתפתחויות בפוליטיקה העולמית, כאשר הוא היווה קול אחר מזה שנשמע בתקופת מלחמת המפרץ ומבצע `סופה במדבר`.
דיסקוגרפיה:
Yalil (1989)
Wa Di Yé (1999)
Annabi (1999)
Nomad, The Best of Amina (2001)
אמינה גם הופיעה במספר סרטים כשחקנית, ביניהם ב`שמיים מגינים מעל` של ברנרדו ברטולוצ`י.
על השחקנית מארי-פראנס פיזייה – גב` מאנאן
מאז שנות הששים מרי-פראנס פיזייה הופיעה ביותר משבעים סרטים, כתבה ארבעה ואף ביימה שניים, ביניהם `Like an Airplane` מהשנה האחרונה.
מארי הייתה ידידותו במשך שנים רבות של הבמאי הנערץ פרנסואה טריפו, ידידות שהחלה בהופעתה הראשונה על בד הקולנוע בתפקיד קולט, בסרטו הקצר `אנטואן וקולט`, שהיווה חלק ממקבץ הסרטים `אהבה בגיל עשרים` (62). ב-1974 היא כתבה ביחד עם ז`אק ריווט את תסריט סרטו `Celine and Julie Go Boating` וב-1979 כתבה יחד עם טריפו את הסרט האחרון בסדרת עלילותיו של גיבורו אנטואן דואנל, `אהבה במנוסה`.
במהלך הקריירה הארוכה שלה, מארי-פראנס זכתה בפרס הסזאר פעמיים על הופעותיה בסרטיו של של אנדרה טשינה `Souvenirs d`en France` (74) ו`בארוקו` (79), בו הופיעו גם ז`ראר דפרדייה ואיזבל אדג`ני, ופעם אחת על הופעתה בסרטו של ז`אן שארל טאשלה `Cousine, Cousine` (75). הופעתה המעט מרוחקת והאלגנטית, הופכת אותה לשחקנית קלאסית, במיוחד לתפקידים כמו זה של אלמנת הקולונל, מאדאם מאנאן.
על השחקנית מתילד סנייה - העלמה ניקול בריה
השחקנית מתילד סינייה היא אחותה של השחקנית היפיפייה עמנואל סינייה. היא החלה את קריירת המשחק שלה בתחילת שנות התשעים ומאז הספיקה להופיע ביותר משלושים סרטי קולנוע וטלוויזיה. מתילד זכתה בפרס מישל סימון ב-1995 על משחקה בסרט `Rosine`, הייתה מועמדת לפרס הסזאר ב-1998 בקטגורית שחקנית המשנה על משחקה בסרט `ניקוי יבש`, והופיעה בין היתר בסרטה של טוני מרשל - זוכה פרס הסזאר לשנת 1999 לסרט הטוב ביותר - `ונוס ביוטי`. כמו כן, היא גילמה את תפקידה של קלייר בסרטו של דומיניק מול `הארי, חבר אמיתי`, שהיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2000.
חזרה למעלה
השחקנית פז`ריה דליבה הספיקה להופיע במספר רב של סרטי קולנוע, מאז החלה את קריירת המשחק שלה בשנות ה-80. בין השאר היא הופיעה בסרטו החברתי הידוע של הבמאי ז`אן-קלוד בריסו `המולה וזעם` (88) העוסק בנוער עבריין בפרברים; גילמה את אנה בסרטו של הבמאי הנודע ז`אק ריווט `Gang of Four` (88); השתתפה בסרט הטלוויזיה `Weep No More, My Lady`, יחד עם קריסטין סקוט תומס ושלי ווינטרס (92); שיחקה בסרטה עטור הפרסים של הבמאית רשידה כרים `תחת רגליהן של נשים` (97), בו כיכב גם השחקן הישראלי מוחמד בכרי וכן השתתפה בסרטו של הבמאי מהדי שראף `Marie-Line` (2000), שהיה מועמד לפרס הסזאר. פז`ריה אף ביימה סרט קצר בשם `החתול הקטן מת` (91), שזכה בפרס מיוחד של איגוד בעלי הקולנוע בצרפת.
על השחקן זינדין סואלם – אחמד
מאז החל לשחק בסרטים בתחילת שנות ה-80, זינדין סואלם הספיק להופיע ביותר משישים סרטי קולנוע וטלוויזיה בצרפת וברבות השנים הפך לדמות מרכזית בתעשייה. הוא השתתף ב-11 סרטים של הבמאי המצליח סדריק קלאפיש, ביניהם `Un Air de Famille` (96), `כל אחד מחפש את החתול שלו` (96) ו`הסכנה הצעירה` (94). כמו כן הוא השתתף בסרטו המבריק של מתייה קאסוביץ` `השנאה` (95) ובגרסה הקולנועית האחרונה של סדרת ההרפתקאות המצויירת אסטריקס, `אסטריקס ואובליסק: המשימה קליאופטרה` (2002), בכיכובו של ז`ראר דפרדייה.
על השחקנית אמינה אנאבי - מאליקה
הזמרת אמינה אנאבי ידועה בצרפת בשמה הפרטי- `אמינה`. היא נולדה בתוניס ב-1962 ומשפחתה היגרה לצרפת כשהייתה בת 12. כילדה האזינה לאמה שרה שירים צפון אפריקאים, לאום כולתום, לזמרים מערביים כמו ג`יימס בראון, לשאנסונים צרפתיים ולזמרת האהובה עליה בילי הולידיי. אמינה ידועה כזמרת שמתחדשת כל הזמן ושאינה מפחדת משילובים של מוסיקה מסורתית, טכנו, מוסיקה קלאסית ופופ. היא החלה את הקריירה המוסיקלית שלה כראפרית ב-86. ב-89` יצא אלבומה הראשון `Yalil` ושנתיים אחר כך היא פרצה לתודעה העולמית כאשר ייצגה - חשופת רגליים - את צרפת בתחרות האירוויזיון, ואף זכתה במקום הראשון (בין השאר, גברה על הצמד אורנה ומשה דץ מישראל). אמינה הייתה האמנית הצפון אפריקאית הראשונה שייצגה את צרפת והשיר נחשב יוצא דופן בנוף המוסיקלי הסכריני של האירוויזיון. היו בו מלנכוליה, יופי וגעגועים שנעדרים בד`כ מרשימת השירים בתחרות. השיר, בעל הנעימה הערבית, קיבל עוד משמעות באותה תקופה, לאור ההתפתחויות בפוליטיקה העולמית, כאשר הוא היווה קול אחר מזה שנשמע בתקופת מלחמת המפרץ ומבצע `סופה במדבר`.
דיסקוגרפיה:
Yalil (1989)
Wa Di Yé (1999)
Annabi (1999)
Nomad, The Best of Amina (2001)
אמינה גם הופיעה במספר סרטים כשחקנית, ביניהם ב`שמיים מגינים מעל` של ברנרדו ברטולוצ`י.
על השחקנית מארי-פראנס פיזייה – גב` מאנאן
מאז שנות הששים מרי-פראנס פיזייה הופיעה ביותר משבעים סרטים, כתבה ארבעה ואף ביימה שניים, ביניהם `Like an Airplane` מהשנה האחרונה.
מארי הייתה ידידותו במשך שנים רבות של הבמאי הנערץ פרנסואה טריפו, ידידות שהחלה בהופעתה הראשונה על בד הקולנוע בתפקיד קולט, בסרטו הקצר `אנטואן וקולט`, שהיווה חלק ממקבץ הסרטים `אהבה בגיל עשרים` (62). ב-1974 היא כתבה ביחד עם ז`אק ריווט את תסריט סרטו `Celine and Julie Go Boating` וב-1979 כתבה יחד עם טריפו את הסרט האחרון בסדרת עלילותיו של גיבורו אנטואן דואנל, `אהבה במנוסה`.
במהלך הקריירה הארוכה שלה, מארי-פראנס זכתה בפרס הסזאר פעמיים על הופעותיה בסרטיו של של אנדרה טשינה `Souvenirs d`en France` (74) ו`בארוקו` (79), בו הופיעו גם ז`ראר דפרדייה ואיזבל אדג`ני, ופעם אחת על הופעתה בסרטו של ז`אן שארל טאשלה `Cousine, Cousine` (75). הופעתה המעט מרוחקת והאלגנטית, הופכת אותה לשחקנית קלאסית, במיוחד לתפקידים כמו זה של אלמנת הקולונל, מאדאם מאנאן.
על השחקנית מתילד סנייה - העלמה ניקול בריה
השחקנית מתילד סינייה היא אחותה של השחקנית היפיפייה עמנואל סינייה. היא החלה את קריירת המשחק שלה בתחילת שנות התשעים ומאז הספיקה להופיע ביותר משלושים סרטי קולנוע וטלוויזיה. מתילד זכתה בפרס מישל סימון ב-1995 על משחקה בסרט `Rosine`, הייתה מועמדת לפרס הסזאר ב-1998 בקטגורית שחקנית המשנה על משחקה בסרט `ניקוי יבש`, והופיעה בין היתר בסרטה של טוני מרשל - זוכה פרס הסזאר לשנת 1999 לסרט הטוב ביותר - `ונוס ביוטי`. כמו כן, היא גילמה את תפקידה של קלייר בסרטו של דומיניק מול `הארי, חבר אמיתי`, שהיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2000.
חזרה למעלה
דברי הבמאי
על הבמאית ימינה בן גיגי
ימינה בן גיגי נולדה בליל שבצרפת ב-1957, בת למהגרים מצפון אפריקה. בן גיגי החלה לביים סרטים תיעודיים באמצע שנות התשעים. לדבריה, `אולי ביום ראשון` מביא במידה רבה את סיפורם של אמה ושל אביה. בין סרטיה: `נשות האיסלם` (94), `יום אחד לאלג`יריה` (97), ו-`Jardin Parfume` (2000), ששודרו בטלוויזיה הצרפתית. כמו כן, בן גיגי הספיקה גם לביים ולהנחות תוכניות טלויזיה ולביים שני סרטים קצרים לפני שפנתה לביים את סרטה הארוך הראשון `אולי ביום ראשון`. עבודותיה משתתפות תדיר בפסטיבלים ברחבי העולם וקוצרות שבחים ופרסים רבים.
על פסקול הסרט
למוזיקה היפיפיה המלווה את הסרט אחראים מיטב הכשרונות העכשוויים של המוזיקה האלג`יראית-צרפתית כיום בצרפת. החל מהקול הצעיר והיפה של סואד מאסי, עם המוזיקה כובשת הלב והטקסטים הפוליטיים, הנחשבת לכוכבת עולה בשמי צרפת, ועד לאידיר, אחד מגדולי זמרי צרפת, שהיגר מאלג`יר ב – 1974, לאחר שהסתיר שם את זהותו כמשורר במשך 9 שנים, ובימינו נחשב לדמות נערצת בצרפת. לצד היוצרים האלג`יראים-צרפתים ניתן למצוא רצועות קלאסיות של זמרים צרפתיים ידועים, ביניהם הזמרת והשחקנית הפופולרית פרנסואז הרדי.
חזרה למעלה
ימינה בן גיגי נולדה בליל שבצרפת ב-1957, בת למהגרים מצפון אפריקה. בן גיגי החלה לביים סרטים תיעודיים באמצע שנות התשעים. לדבריה, `אולי ביום ראשון` מביא במידה רבה את סיפורם של אמה ושל אביה. בין סרטיה: `נשות האיסלם` (94), `יום אחד לאלג`יריה` (97), ו-`Jardin Parfume` (2000), ששודרו בטלוויזיה הצרפתית. כמו כן, בן גיגי הספיקה גם לביים ולהנחות תוכניות טלויזיה ולביים שני סרטים קצרים לפני שפנתה לביים את סרטה הארוך הראשון `אולי ביום ראשון`. עבודותיה משתתפות תדיר בפסטיבלים ברחבי העולם וקוצרות שבחים ופרסים רבים.
על פסקול הסרט
למוזיקה היפיפיה המלווה את הסרט אחראים מיטב הכשרונות העכשוויים של המוזיקה האלג`יראית-צרפתית כיום בצרפת. החל מהקול הצעיר והיפה של סואד מאסי, עם המוזיקה כובשת הלב והטקסטים הפוליטיים, הנחשבת לכוכבת עולה בשמי צרפת, ועד לאידיר, אחד מגדולי זמרי צרפת, שהיגר מאלג`יר ב – 1974, לאחר שהסתיר שם את זהותו כמשורר במשך 9 שנים, ובימינו נחשב לדמות נערצת בצרפת. לצד היוצרים האלג`יראים-צרפתים ניתן למצוא רצועות קלאסיות של זמרים צרפתיים ידועים, ביניהם הזמרת והשחקנית הפופולרית פרנסואז הרדי.
חזרה למעלה
ביקורות מחו"ל
`סרט חזק. תשומת הלב של בן-גיגי לפרטים הקטנים מעניקה לו נפח`.
THE VILLAGE VOICE
` `אולי ביום ראשון` הוא סרט אמיתי, בין היתר בזכות הרגש הרב שבן-גיגי מעניקה לדמויותיה`.
LE MONDE
`סיפור מתוק-מריר. פז`ריה דליבה המושכת מביאה אל המסך את מורכבות חוויותיהם של מהגרים באשר הם. הופעתה של מוקדם כחותנת המרשעת מדהימה`.
VARIETY
`סרט על האמהות של כולנו. בלב הסרט הזכרונות מ`איחוד המשפחות` `.
L`HUMANITE
`הדוקומנטריסטית בן-גיגי מצליחה להעביר בסרטה העלילתי הראשון דיוקן רגיש של מהגרת אלג`יראית`.
FRANCE SOIR
חזרה למעלה
THE VILLAGE VOICE
` `אולי ביום ראשון` הוא סרט אמיתי, בין היתר בזכות הרגש הרב שבן-גיגי מעניקה לדמויותיה`.
LE MONDE
`סיפור מתוק-מריר. פז`ריה דליבה המושכת מביאה אל המסך את מורכבות חוויותיהם של מהגרים באשר הם. הופעתה של מוקדם כחותנת המרשעת מדהימה`.
VARIETY
`סרט על האמהות של כולנו. בלב הסרט הזכרונות מ`איחוד המשפחות` `.
L`HUMANITE
`הדוקומנטריסטית בן-גיגי מצליחה להעביר בסרטה העלילתי הראשון דיוקן רגיש של מהגרת אלג`יראית`.
FRANCE SOIR
חזרה למעלה