חתונת מונסון
Monsoon Wedding
2001 הודו
Monsoon Wedding
2001 הודו
עם בוא גשמי המונסון, משפחת ורמה המורחבת מתאחדת מכל קצוות העולם לחגיגת חתונה משפחתית בניו-דלהי. החתונה היא חתונתה של אדיטי, בת למשפחת ורמה, משפחה הודית מן המעמד הבינוני-גבוה. אדיטי דוברת אנגלית רהוטה, קוראת קוסמופוליטן ומתכוננת לחתונתה עם הימנט, צעיר הודי שחי בארה`ב, אותו אף פעם לא ראתה, תוצאה של שידוך אותו סידרו הוריה. והיא גם מנהלת רומן עם מגיש טוק-שואו טלביזיוני שרמנטי ונשוי. את חתונתה מארגן דוביי, מפיק חתונות מקצועי, המוצא את עצמו מתאהב באליס, המשרתת של משפחת ורמה. לשני סיפורי אהבה אלו מצטרפים שלושה סיפורי אהבה נוספים אחריהם עוקב הסרט, וכולם מביאים לידי ביטוי אספקט שונה של האהבה כחוצת גבולות, מעמדות ומוסר.
לקראת החתונה הצפויה, אדיטי, הימנט, דוביי וכל יתר בני המשפחה והנאהבים חולמים, מתרגשים ומתוחים. סודות ישנים צצים ועולים בתוך כל הלחץ והטרוף של ההכנות, והכל משתלב בהמולת חיי היום יום הצבעוניים ומלאי החיים של ניו דלהי, לכאוס קומי מרתק. וכשהכל נראה כמגיע לנקודת רתיחה, מגיעים גשמי המונסון, שוטפים את העיר ומביאים איתם מטר של רומנטיקה, רוגע, הבנה והשלמה למשפחה, לזוגות ולחוגגים.
הודו, נקודת המפגש בין העתיק לחדש, בין מסורתיות למודרניות, בין עוני משפיל לעושר נוצץ, מצליחה לשלב בין כל אלו בצורה מיוחדת ובהרמוניה מושלמת, בסרטה של מירה נאיר. נאיר העמיסה על צלמה מצלמה נישאת ומאפשרת לנו הצצה אל עולמה העשיר והמגוון, הצצה שהיא בו זמנית גם ביקורתית כלפי המעמד הגבוה בהודו מודל 2001, וגם שיר הלל לאותה הודו מודרנית. התוצאה היא חגיגה של הודו בת זמננו כפי שמעולם לא נראתה על מסכי הקולנוע.
חזרה למעלה
לקראת החתונה הצפויה, אדיטי, הימנט, דוביי וכל יתר בני המשפחה והנאהבים חולמים, מתרגשים ומתוחים. סודות ישנים צצים ועולים בתוך כל הלחץ והטרוף של ההכנות, והכל משתלב בהמולת חיי היום יום הצבעוניים ומלאי החיים של ניו דלהי, לכאוס קומי מרתק. וכשהכל נראה כמגיע לנקודת רתיחה, מגיעים גשמי המונסון, שוטפים את העיר ומביאים איתם מטר של רומנטיקה, רוגע, הבנה והשלמה למשפחה, לזוגות ולחוגגים.
הודו, נקודת המפגש בין העתיק לחדש, בין מסורתיות למודרניות, בין עוני משפיל לעושר נוצץ, מצליחה לשלב בין כל אלו בצורה מיוחדת ובהרמוניה מושלמת, בסרטה של מירה נאיר. נאיר העמיסה על צלמה מצלמה נישאת ומאפשרת לנו הצצה אל עולמה העשיר והמגוון, הצצה שהיא בו זמנית גם ביקורתית כלפי המעמד הגבוה בהודו מודל 2001, וגם שיר הלל לאותה הודו מודרנית. התוצאה היא חגיגה של הודו בת זמננו כפי שמעולם לא נראתה על מסכי הקולנוע.
חזרה למעלה
שחקנים
על השחקן נאסרודין שאה -לליט
שאה סיים את לימודיו בבית הספר היוקרתי לדרמה בהודו ונחשב לאחד השחקנים הטובים והאהודים ביותר בהודו. הוא שיחק בלמעלה מ-125 סרטים הודיים ובינ`ל וזכה מספר פעמים בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע ההודי. בשנת 1985 היה מועמד בפסטיבל ונציה לפרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו בסרט `Paar`. בשנת 1987 זכה שאה בעיטור כבוד לאומנויות הגבוה ביותר מממשלת הודו. שאה גם ביים למעלה מ – 50 הפקות תיאטרון במסגרת חברה שהקים ובימים אלו הוא בסיבוב הופעות בינ`ל במסגרת הפקתו של פיטר ברוק, `המלט`.
על השחקנית לילט דוביי -פימי
לילט דוביי היא במאית ושחקנית
תיאטרון, קולנוע וטלביזיה מפורסמת ומכובדת בהודו. חברת הפקות התיאטרון שלה זכתה לאחרונה בפרס המחזה הטוב ביותר של השנה.
חזרה למעלה
שאה סיים את לימודיו בבית הספר היוקרתי לדרמה בהודו ונחשב לאחד השחקנים הטובים והאהודים ביותר בהודו. הוא שיחק בלמעלה מ-125 סרטים הודיים ובינ`ל וזכה מספר פעמים בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע ההודי. בשנת 1985 היה מועמד בפסטיבל ונציה לפרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו בסרט `Paar`. בשנת 1987 זכה שאה בעיטור כבוד לאומנויות הגבוה ביותר מממשלת הודו. שאה גם ביים למעלה מ – 50 הפקות תיאטרון במסגרת חברה שהקים ובימים אלו הוא בסיבוב הופעות בינ`ל במסגרת הפקתו של פיטר ברוק, `המלט`.
על השחקנית לילט דוביי -פימי
לילט דוביי היא במאית ושחקנית
תיאטרון, קולנוע וטלביזיה מפורסמת ומכובדת בהודו. חברת הפקות התיאטרון שלה זכתה לאחרונה בפרס המחזה הטוב ביותר של השנה.
חזרה למעלה
דברי הבמאי
על ההפקה
צילומי הסרט בניו-דלהי נולדו בהרהור בניו-יורק, כאשר הבמאית, מירה נאיר, יחד עם סטודנטית שלה לשעבר, סברינה דהוואן (לימים התסריטאית) ישבו לכתוב תסריט לסרט על משפחה פונג`אבית בהודו של שנות ה-2000 (בני הודו הצפונית הגיעו לניו-דלהי מאזור פונג`אב המשגשג, לאחר חלוקת האימפריה הבריטית להודו ולפקיסטן). שתי הנשים גדלו באותה סביבה בילדותן ורצו לספר סיפור אמיתי מאותו עולם, תוך כדי העברת הרגשות, השפה והאהבה למוסיקה ולריקוד, שמאפיינים את התרבות הפונג`אבית הראוותנית. נאיר, פונג`אבית בעצמה, החליטה להשתמש בחתונה, האירוע הכי בזבזני ומלחיץ במשפחה, כדי להציג `קהילה שידועה בתכונתה לחיות את החיים עם התיאבון הכי גדול שאפשר. אנחנו עובדים הרבה, חוגגים הרבה, ממצים את החיים`, אומרת נאיר. התוכנית המקורית הייתה לעשות דווקא סרט צנוע על חתונה הודית. `ניסינו ללכת נגד התפיסה שצריך מליוני רופיות, אפקטים מיוחדים ומניפולציות. זו הייתה חזרה למהות של הדרמה, למשחק הטוב, לדחף הפנימי, ורצינו לבדוק מה אפשר להוציא מהרזון הזה שכפינו על עצמינו. אבל מובן שברגע שהתחלנו, הדברים התגלגלו כמו מאליהם וזה נהפך לקרקס, שיר הלל לראוותנות`, מספרת נאיר.
נאיר קיבצה צוות שכבר עבד ביחד בסרטה משנת 1994 `קאמה סוטרה`: המפיקה, הצלם, מעצב התלבושות ועוד. החבורה הזו הייתה צריכה לעמוד בתנאי לחץ של זמן, שכן לצילומים נועד פרק זמן של 30 יום בלבד, וגם של מזג אוויר, שכן הצילומים באמת נערכו בעונת המונסון, שמשמעה חום של 42 מעלות מלווה בסופות חול ובגשמים עזים. כמו שאומרת נאיר `לא היינו צריכים לבדוק את האותנטיות של מה שאנחנו עושים, כי חיינו את זה ממש`. על הלחץ והתנאים הקשים לעיתים של הצילומים התגבר הצוות בעזרת יוגה קבוצתית בכל בוקר. הרוח החיובית, למרות הקשיים, מוכיחה עוד יותר את הגדרתה של נאיר ש`הסרט הוא סיפור אהבה`.
האווירה בצילומים הייתה מאוד אינטימית הודות למעורבותם של בני משפחתה של נאיר בכל אספקט. מהכנת אוכל ביתי לכל הצוות במהלך הצילומים, דרך העמדת ריהוט וביגוד לרשות ההפקה ועד להשתתפותם בצילומים עצמם: בסצנת החתונה המשתתפים הם בני משפחתה וחבריה של נאיר ואת אחיה של הכלה מגלם אחיינה של נאיר. `הסרט מאוד קרוב לבית`, מספרת נאיר. `סמכנו על החברים ועל ההכרות שלנו עם העולם הזה, אבל גם היינו מאוד בקיאים בתסריט לפני שהתחלנו את הצילומים. זה היה שילוב של יחסיים אישיים עם מקצועיות - מה שניכר בתוצאה הסופית של הסרט`.
הסרט צולם בכל אזורי ניו-דלהי – ברחובות הקטנים, בשווקים, במלונות חמישה כוכבים ובפרברים. `מאוד התרגשתי לקראת הצילומים הללו`, מספרת נאיר, `בגלל שהחיים מסביבי, התוהו- ובוהו המרהיב הזה, זה מה שבאמת מרגש אותי. אני רוצה `לבלוע` את זה ולהראות את זה על המסך. אין משהו יותר מרגש בחיים מאשר רחובות הודו`.
על הבמאית מירה נאיר
מירה נאיר נולדה בשנת 1957
בובאנשוואר שבמזרח הודו, בת לקצין בשירות המדינה האליטיסטי. כמו נשים רבות בנות המעמד הגבוה בהודו, נאיר לא התחנכה להסתתר מאחורי הקלעים. היא התחנכה בביה`ס האירי-קתולי ובבגרותה למדה בקולג` הנשים של אוניברסיטת דלהי, `בית מירנדה` ובמקביל התחילה את הקריירה שלה כשחקנית בתיאטרון ההודי. בשנת 1976 היא הלכה ללמוד בהווארד וסיימה לימודי סוציולוגיה.
נאיר ביימה מספר סרטים דוקומנטריים עטורי פרסים, לפני שהתפרסמה בסרטה העלילתי הראשון `סלאם בומביי` (1988), שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ושזכה בשלל פרסים אחרים. מאז ביימה נאיר סרטים עטורי פרסים נוספים ביניהם: `מיסיסיפי מסאלה` (1991) בכיכובו של דנזל וושינגטון, `דוטי פרז מחפשת אהבה` (1995) בכיכובם של אנג`ליקה יוסטון ומריסה טומיי ו`קאמה סוטרה` (1996). `חתונת מונסון` היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ובימים אלו מצלמת נאיר את סרטה החדש
`Hysterical Blindness` בכיכובם של אומה טורמן, ג`ולייט לואיס וג`ינה רולנדס.
כיום מחלקת נאיר את זמנה עם משפחתה, בין ניו-יורק, ניו-דלהי וקמפאלה שבאוגנדה, עיר הולדתו של בעלה, מחמוד ממדאני, איש אקדמיה ממזרח אפריקה עם שורשים הודיים, המלמד באוניברסיטת קולומביה. על כך אומרת נאיר ש`פעם, כשהיו שואלים אותי איפה אני גרה, הייתי עונה, באייר אינדיה...`.
חזרה למעלה
צילומי הסרט בניו-דלהי נולדו בהרהור בניו-יורק, כאשר הבמאית, מירה נאיר, יחד עם סטודנטית שלה לשעבר, סברינה דהוואן (לימים התסריטאית) ישבו לכתוב תסריט לסרט על משפחה פונג`אבית בהודו של שנות ה-2000 (בני הודו הצפונית הגיעו לניו-דלהי מאזור פונג`אב המשגשג, לאחר חלוקת האימפריה הבריטית להודו ולפקיסטן). שתי הנשים גדלו באותה סביבה בילדותן ורצו לספר סיפור אמיתי מאותו עולם, תוך כדי העברת הרגשות, השפה והאהבה למוסיקה ולריקוד, שמאפיינים את התרבות הפונג`אבית הראוותנית. נאיר, פונג`אבית בעצמה, החליטה להשתמש בחתונה, האירוע הכי בזבזני ומלחיץ במשפחה, כדי להציג `קהילה שידועה בתכונתה לחיות את החיים עם התיאבון הכי גדול שאפשר. אנחנו עובדים הרבה, חוגגים הרבה, ממצים את החיים`, אומרת נאיר. התוכנית המקורית הייתה לעשות דווקא סרט צנוע על חתונה הודית. `ניסינו ללכת נגד התפיסה שצריך מליוני רופיות, אפקטים מיוחדים ומניפולציות. זו הייתה חזרה למהות של הדרמה, למשחק הטוב, לדחף הפנימי, ורצינו לבדוק מה אפשר להוציא מהרזון הזה שכפינו על עצמינו. אבל מובן שברגע שהתחלנו, הדברים התגלגלו כמו מאליהם וזה נהפך לקרקס, שיר הלל לראוותנות`, מספרת נאיר.
נאיר קיבצה צוות שכבר עבד ביחד בסרטה משנת 1994 `קאמה סוטרה`: המפיקה, הצלם, מעצב התלבושות ועוד. החבורה הזו הייתה צריכה לעמוד בתנאי לחץ של זמן, שכן לצילומים נועד פרק זמן של 30 יום בלבד, וגם של מזג אוויר, שכן הצילומים באמת נערכו בעונת המונסון, שמשמעה חום של 42 מעלות מלווה בסופות חול ובגשמים עזים. כמו שאומרת נאיר `לא היינו צריכים לבדוק את האותנטיות של מה שאנחנו עושים, כי חיינו את זה ממש`. על הלחץ והתנאים הקשים לעיתים של הצילומים התגבר הצוות בעזרת יוגה קבוצתית בכל בוקר. הרוח החיובית, למרות הקשיים, מוכיחה עוד יותר את הגדרתה של נאיר ש`הסרט הוא סיפור אהבה`.
האווירה בצילומים הייתה מאוד אינטימית הודות למעורבותם של בני משפחתה של נאיר בכל אספקט. מהכנת אוכל ביתי לכל הצוות במהלך הצילומים, דרך העמדת ריהוט וביגוד לרשות ההפקה ועד להשתתפותם בצילומים עצמם: בסצנת החתונה המשתתפים הם בני משפחתה וחבריה של נאיר ואת אחיה של הכלה מגלם אחיינה של נאיר. `הסרט מאוד קרוב לבית`, מספרת נאיר. `סמכנו על החברים ועל ההכרות שלנו עם העולם הזה, אבל גם היינו מאוד בקיאים בתסריט לפני שהתחלנו את הצילומים. זה היה שילוב של יחסיים אישיים עם מקצועיות - מה שניכר בתוצאה הסופית של הסרט`.
הסרט צולם בכל אזורי ניו-דלהי – ברחובות הקטנים, בשווקים, במלונות חמישה כוכבים ובפרברים. `מאוד התרגשתי לקראת הצילומים הללו`, מספרת נאיר, `בגלל שהחיים מסביבי, התוהו- ובוהו המרהיב הזה, זה מה שבאמת מרגש אותי. אני רוצה `לבלוע` את זה ולהראות את זה על המסך. אין משהו יותר מרגש בחיים מאשר רחובות הודו`.
על הבמאית מירה נאיר
מירה נאיר נולדה בשנת 1957
בובאנשוואר שבמזרח הודו, בת לקצין בשירות המדינה האליטיסטי. כמו נשים רבות בנות המעמד הגבוה בהודו, נאיר לא התחנכה להסתתר מאחורי הקלעים. היא התחנכה בביה`ס האירי-קתולי ובבגרותה למדה בקולג` הנשים של אוניברסיטת דלהי, `בית מירנדה` ובמקביל התחילה את הקריירה שלה כשחקנית בתיאטרון ההודי. בשנת 1976 היא הלכה ללמוד בהווארד וסיימה לימודי סוציולוגיה.
נאיר ביימה מספר סרטים דוקומנטריים עטורי פרסים, לפני שהתפרסמה בסרטה העלילתי הראשון `סלאם בומביי` (1988), שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ושזכה בשלל פרסים אחרים. מאז ביימה נאיר סרטים עטורי פרסים נוספים ביניהם: `מיסיסיפי מסאלה` (1991) בכיכובו של דנזל וושינגטון, `דוטי פרז מחפשת אהבה` (1995) בכיכובם של אנג`ליקה יוסטון ומריסה טומיי ו`קאמה סוטרה` (1996). `חתונת מונסון` היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ובימים אלו מצלמת נאיר את סרטה החדש
`Hysterical Blindness` בכיכובם של אומה טורמן, ג`ולייט לואיס וג`ינה רולנדס.
כיום מחלקת נאיר את זמנה עם משפחתה, בין ניו-יורק, ניו-דלהי וקמפאלה שבאוגנדה, עיר הולדתו של בעלה, מחמוד ממדאני, איש אקדמיה ממזרח אפריקה עם שורשים הודיים, המלמד באוניברסיטת קולומביה. על כך אומרת נאיר ש`פעם, כשהיו שואלים אותי איפה אני גרה, הייתי עונה, באייר אינדיה...`.
חזרה למעלה
ביקורות מחו"ל
`אנסמבל הודי מרהיב!`
NEW YORK POST
`נאיר הצליחה במשימתה להעביר את האנרגיות של התרבות העתיקה להודו המודרנית`
TORONTO STAR
`סרט המשופע במוזיקה, ריקודים, הומור וצבעוניות מחד, שזוהר גם בקטעיו הדרמטיים השקטים`
NEW TIMES LOS ANGELES
`נאיר רצתה לעשות סרט שהוא הנאה טהורה, והצליחה!`
ROLLING STONE
`דרמה רומנטית, אנרגטית ומשעשעת על כוחה של האהבה לסדר את הכל`
LOS ANGELES TIMES
חזרה למעלה
NEW YORK POST
`נאיר הצליחה במשימתה להעביר את האנרגיות של התרבות העתיקה להודו המודרנית`
TORONTO STAR
`סרט המשופע במוזיקה, ריקודים, הומור וצבעוניות מחד, שזוהר גם בקטעיו הדרמטיים השקטים`
NEW TIMES LOS ANGELES
`נאיר רצתה לעשות סרט שהוא הנאה טהורה, והצליחה!`
ROLLING STONE
`דרמה רומנטית, אנרגטית ומשעשעת על כוחה של האהבה לסדר את הכל`
LOS ANGELES TIMES
חזרה למעלה